שלח לך תשפ"ב- נגד הזרם
אנחנו חיים בדור שסוחף אחרי אמונות כוזבות ותרבות זרה, דור שגאה במרידה שלו בה', דור שבמקום להתמודד עם אתגרים הופך את החולשות שלו לאידיאל. כיצד בוחרים נכון?
יהושע וכלב. שני המרגלים שעמדו כנגד שאר המרגלים והעם, השנים שהנחילו לדורות את הקריאה הנצחית 'טובה הארץ מאוד מאוד'.
כלב הלך לקברי האבות הקדושים, למערת המכפלה שבחברון כדי להתפלל שינצל מהשפעת המרגלים, ואילו יהושע לא עשה זאת, משה שינה את שמו מהושע ליהושע, כתפילה שה' יושיעו מעצת המרגלים.
בספר שמירת הלשון מבואר ההבדל שבין הנהגת יהושע לכלב. דעתו של כלב לא היתה ידועה למרגלים, הוא לא גילה להם שהוא נאמן למשה ושימש למעשה כ'גיס חמישי' עד לרגע המכריע שבו יוכל להסות את העם ולהשפיע. לעומתו יהושע היה 'שרוף', היה ידוע שכתלמידו הנאמן של משה הוא ילחם בעצת המרגלים.
יש יתרון וחסרון בכל הנהגה- להנהגת יהושע- שנלחם בגלוי בעצת המרגלים- יש יתרון גדול שאין כמעט חשש שיסחף בעמדותיו וילך בעצת רשעים, שהרי הוא כל הזמן מחדד את עצמו בויכוח, כל הזמן הוא נלחם ומתנגד למעשיהם, ומאידך בגלל ההתנגדות הגלויה יש חשש שיתנכלו ליהושע ויפגעו בו.
אצל כלב זה בדיוק הפוך- מכיוון שהוא לא עוסק בגלוי בחידוד עמדות מול המרגלים אמנם אין חשש שיפגע פיזית, אך יש חשש גדול מאוד שלאט לאט ימשך בדעתו אחריהם.
משה התפלל על יהושע שינצל מעצת המרגלים- שתכננו לפגוע בו, אך לא היה צורך להתפלל על כלב ה'סמוי'. ואילו כלב הלך לאבות העולם להתפלל שיהיה מספיק חזק כדי שלא להיסחף, להיות כאבותינו- כל העולם מעבר אחד והם מעבר השני, בלי להתבלבל.
יש שתי דרכי התמודדות עם ההשפעות השליליות הרבות של ה'תרבות' שמסביבנו. יש המבליט את עמדותיו בצורה גלויה וברורה ו'נלחם' עליהן ויש המתמודד ומשפיע בשקט. כל אחד צריך לדעת ולבחור את ההנהגה המתאימה לו בכל זמן, מתי נכון לנהוג כיהושע ומתי ככלב, מתי לרכך מסרים ולהבליע אותם בנעימות ומתי לנהוג בתקיפות ובעוז למען ה'- 'ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך' (רמ"א א',א').
אך יש צד שווה לשתי הגישות.
בכל דרך שבה נבחר, חייבים לפעול, להיות יעילים, להתמודד. אסור להיות בקהות חושים שמאפשרת להיסחף אחרי אחרים, אסור להיות מושפעים לרעה מאנשים שמניפים את דגל המרידה בה' יתברך. אסור לעמוד במקום.
בסוף הפרשה יש את מצוות ציצית, הבגד שתפקידו להזכיר לנו את תפקידנו בעולם- לעשות את רצון ה' ומצוותיו, ויש מדרש מענין על זה: 'משל לאחד מושלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל ואמר לו תפוס חבל זה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים'.
אנחנו חיים בדור שסוחף אחרי אמונות כוזבות ותרבות זרה, דור שגאה במרידה שלו בה', דור שבמקום להתמודד עם אתגרים הופך את החולשות שלו לאידיאל.
בים סוחף שכזה צריך לדעת שאסור לעמוד במקום, חייבים להילחם וחייבים להתפלל על קברי אבות, להתחבר לדורות הקודמים, לאבותינו הקדושים, להתחבר לאנשי אמונה וקדושה שחיים עימנו. להתמסר לעשיית רצון ה', לדעת שזה חבל ההצלה שחייבים להחזיק בו חזק כדי שלא ניסחף, שנישאר בחיים בבחינת 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום'.
יהי רצון שנשכיל תמיד לעשות נחת רוח לה' וכל מעשינו יהיו לשם שמים!