יחס האדם ללבושו

אנו רואים בחז"ל יחס של כבוד ללבוש. כיצד זה יתכן אם הוא תוצאה של חטא אדם וחוה?

הרבנית אתי אלסטר כ"ו תשרי תש"פ

 - לעילוי נשמת אמי מורתי מרת גולדה (גוטה) פינקלשטיין ז''ל - 

 בסיפור הבריאה, במהלך תיאור החטא ועונשו יש התייחסות ללבושו של האדם.

קודם החטא נאמר: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ" (בראשית ב' כ''ה) והדבר הראשון שאדם וחוה עושים אחרי החטא זה להתקין לעצמם לבוש מסויים:" וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג' ו-ז).

 לבוש עלה התאנה מתחלף לכתנות עור אחרי העונש שנגזר על האדם בעקבות חטאו, אך הפעם הלבוש נעשה ע''י הקב''ה ולא ע''י האדם:" בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.  וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי: וַיַּעַשׂ ה' אֱ-לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם. (בראשית ג' יט- כא).

 הלבוש הוא תוצאה של החטא. החטא מביא את האדם לנטות אל "תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות" (מורה נבוכים חלק א' פרק ב'), והתוצאה ''ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם''.

מדייק הרמב''ם ואומר שלא נאמר ''ויראו כי ערומים הם'', אלא ''וידעו כי ערומים הם''. הם ראו את עצמם קודם החטא כשם שראו את עצמם אחרי החטא, אלא שאחרי החטא התחדשה ידיעה הנובעת מהסתכלות אחרת על הגוף, מתוך תאווה ודמיון חומרי.

 בגמרא במסכת בשבת (קי''ג ב) נאמר שרבי יוחנן היה קורא לבגדו ''מכבדי''. ובפרשת תצוה נאמר על בגדי הכהונה ''ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת''. (שמות כ''ח ב).

ויש לשאול: אם הלבוש הוא תוצאה של חטא כיצד יש לו ערך של כבוד?

 יש לומר: הלבוש אצל אדם הראשון בא להסתיר את גופו וזה מורה על הראיה התאוותנית שאליה הוא הגיע כתוצאה מן החטא. הלבוש הוא מעטה  חיצוני שנועד לשמור על כבודו של האדם, ומי שמבליט את לבושו הופך את הדבר החיצוני לתכלית בפני עצמה ובפרט אם הלבוש איננו צנוע ומושך את העין ותשומת הלב.

אך יש ראיה אחרת לגבי לבושו של האדם. על הפסוק: " וַיַּעַשׂ ה' אֱ-לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" אומר המדרש (בראשית רבה ח' יב) בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור.

אם כן כיצד כתוב בספר התורה של רבי מאיר ''כתנות אור'' במקום ''כתנות עור''.

ההסבר לכך: רבי מאיר לא שינה את מה שכתוב בתורה, רבי מאיר בא ללמדנו שהבגד איננו רק  לבוש שמכסה את גופו של האדם. אם האדם מתעלה במעשיו מבחינה רוחנית אז הבגדים שהוא לובש אינם רק לבוש העשוי לצניעות - ''כתנות עור'' אלא בגד של כבוד - ''כתנות אור'' שמגלים את מעלתו הרוחנית של האדם ומכבדים אותו.

רבי מאיר כשמו כן הוא- מאיר באישיותו ובתורתו ולו ראוי לומר על הבגד שעשה הקב''ה לאדם הראשון ''כתנות אור''.

וכך אנחנו מוצאים אצל הכהנים שבגדיהם היו ''לכבוד ולתפארת'' לא בגלל היופי החיצוני של בגדי הכהונה אלא בגלל שהם מגלים את מעלתם של כהני ה' שעליהם נאמר ''כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צ-באות'' (מלאכי ב' ז).

מכאן נלמד להשתדל ללכת בדרכם של רבי מאיר, רבי יוחנן וכהני ה', שמעשינו יהיו ''לכבוד ולתפארת'' ולכבד את הבגדים שאנחנו לובשים ומתאימים בחיצוניותם לפנימיות שלנו.

שבת שלום ומבורך!