ישראל
על השם ישראל ליחיד ולציבור
הרב יהושע וידר י"ד כסלו תשע"ט
בפרשתנו מופיע לראשונה השם "ישראל". השם המוכר בעיקר ככינויו של העם הנבחר מופיע לראשונה כשמו הפרטי של האב שבמשפחה שהעמיד חל המהפך בהתגלות שם ד' בעולם: לא עוד על ידי יחידים מופלאים אלא כאידאל-חיים של ציבור שלם.
אמנם בשם זה לא זכה האב עם לידתו אלא דווקא בנסיבות מסובכות של מאבק. השם מוענק לו בראשונה על ידי שָֹרוֹ המובס של עשו שנאבק עִמו לילה שלם ואחר כך מקבל אישור אלקי. הנימוק לשם הוא "...שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל". יעקב נאלץ להאבק הן עם אנשים כמו עשו ולבן והן עם הכוחות הרוחניים שבשורשם ויכל לאלו ולאלו. כמו כל מאבק המברר ומלטש את זהות המשתתפים בו כך גם יעקב זוכה להתוודע לשמו העיקרי רק מתוך מסירות-נפשו.
כיצד מבטא שם זה את מהותו של העם כולו? בכל עם בעולם ישנם אנשים בעלי נטיה רוחנית מובהקת, והחברה בדרך-כלל מעריכה אותם – אך גם פולטת אותם מִקִרבָּה. הם מתנתקים מהחברה, מסתגרים ומתבודדים ותקנוניהם דומים, במזרח ובמערב – אסור להם לשאת נשים, אסור להם להחזיק ברכוש, ועוד. זאת מתוך ההנחה הגוֹיִית שרוח וחומר אינם יכולים להופיע במערכת הרמונית אחת בגלל הסתירה הבסיסית שביניהם. אולם עם ישראל הוא "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", הרוחניות היא נשמת אפו של הקיום הלאומי עצמו, והיא עצמה מתממשת בכל שדות פעולתו של העם – בחקלאות, בכלכלה, בצבא ובחיי המשפחה.
לאור הבנה זאת ניתן להבין את ההנמקה לשם "ישראל" לא רק במובן של "שָׂרִיתָ (גם) עִם אֱ-לֹהִים וְ(גם) עִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל" אלא במובן של "שָׂרִיתָ עִם 'אֱ-לֹהִים-וְעִם-אֲנָשִׁים' – וַתּוּכָל" כלומר: התמודדת עִם האתגר של לחיות חיים אלקיים בתוככֵי החיים האנושיים עצמם – "וַתּוּכָל"!