יופייה של שרה אמנו

פרשת חיי שרה פותחת בסיפור מיתת שרה וקבורתה, אולם נקראת על שם חייה, מאחר ובתיאור פטירתה של שרה אמנו מבארת לנו התורה את תוכן החיים ואת התכלית שלהם.

הרבנית דניאלה ון דייק כ"ג חשון תשפ"ב

פרשת חיי שרה פותחת בסיפור מיתת שרה וקבורתה, אולם נקראת על שם חייה, מאחר ובתיאור פטירתה של שרה אמנו מבארת לנו התורה את תוכן החיים ואת התכלית שלהם.

כך פותחת הפרשה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". (בראשית כ"ג א'). בפירושו של רש"י על התורה הוא מסביר 'לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו: בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי'.

אם אכן הפרשה מתארת את תוכן חייה של שרה, מדוע התורה מספרת על יופייה של שרה? הלא דבריו של שלמה המלך מוכרים על אשת החיל: " שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל" (משלי ל"א, ל'). ועוד נדמה שאם היינו נשאלים, היינו אומרים בדיוק הפוך מרש"י, שבגיל שבע ילדה היא ללא חטא, ובגיל עשרים הבחורה בשיא הבשלות והיופי החיצוני.

על כך משיב המהר"ל בפירושו גור אריה: 'מפני שהאדם הוא מחובר מב' חלקים ,מגוף ונפש, והגיד לך הכתוב ששרה הייתה שלימה בכל אלו הב' חלקים, ולא היה בה חסרון, אם שלימות הגוף, ואם שלימות הנפש, הייתה שלימה בכל אלו השני חלקים, ולא היה בה חסרון. אם שלימות הגוף, ..בת כ' הייתה כבת ז' ליופי, והיופי הזה שהוא אינו לפי הטבע ולפי המנהג יורה על שהגוף הוא נקי והוא בהיר מבלי סייג.. והנה הייתה שלימה בכל'.

כאן מצטיירת דמות מופלאה של שרה אמנו שמאורעות חייה לא השאירו אף קמט על גופה ואף רבב בנפשה. היופי בו נשתבחה שרה הינו יופי טהור ונקי ללא סיגים, ללא חושניות התאווה והתעוררות היצר. יופי זה מעיד בחיצוניות גם על שלמותה הפנימית. על כן, משבח הכתוב גם את שלמות נפשה שעמדה כל ימיה במעלת עשרים השנים הראשונות ולא דבק בה אפילו שמץ רבב, שהרי עד גיל עשרים אין עונשים את האדם בבית דין של מעלה.

מדגיש הרב צבי יהודה קוק זצ"ל על כך שכוונת החכם מכל אדם באומרו, "שקר החן והבל היופי", לא הייתה דווקא לשבח את האישה, אלא כוונתו להסביר איכות היופי. יופי קשור להרמוניה, התאמת כל חלקי הגוף והנפש. זו הקרנה פנימית וחיצונית שלמה של האישה, ואז "אישה יראת ה' תתהלל" ,ביופייה. זהו יופי עדין, צנוע, פנימי שאינו ברק חיצוני מנקר עיניים "נזם זהב באף חזיר ,אישה יפה וסרת טעם". לאשת טעם, שלה פנימיות המקרינה חוצה נמשלה גם כנסת ישראל "כולך יפה רעייתי ומום אין בך".

על שלמות פנימית זו של שרה מרחיב גם הנצי"ב בפירושו העמק דבר. שם מסביר מדוע יש חזרה פעמיים על המילים 'חיי שרה' בפסוק המתאר את פטירתה של שרה. הנצי"ב מסביר שניתן לפרש את המילה 'חיים' בשני אופנים. האחד, חיים, ההיפך ממוות. והשני, שמח ועליז ללא עצבון. אדם ששמח, עליו אומרים שהוא 'מלא חיים'. כאן מדגיש הנצי"ב שמעלתה הפנימית של שרה הייתה בשמחה שלה. שרה אמנו הייתה שמחה בכל 127 שנות חייה. למרות כל הניסיונות שעברה עם אברהם אבינו, היא הייתה בשמחה לאורך כל הדרך. כל חייה היו מלאים בכוחות של שמחה פנימית.

שמחה זו מזכה את שרה אמנו במעלה יתרה של רוח הקדוש עד שאברהם אבינו ,הענק שבענקים, היה טפל אליה בעניין זה. הסיבה לכך היא, לפי הנצי"ב, מכיוון שאין רוה"ק חל אלא מתוך שמחה ושרה הייתה בשמחה כל ימי חייה. שרה חיה באמונה חזקה מאד. כפי שמבואר במדרש ששרה אמרה לאברהם שהוא קיבל הבטחה מאת ה' על הולדת בנם יצחק, אך היא חיכתה לבן בציפייה גדולה מכוח האמונה שלה: 'אתה בהבטחה ואני באמונה'. השנים שלה כולן היו בשמחה וברוח נשגבה של אמונה וביטחון בה' יתברך. מוסיף הנצי"ב, שאברהם בצדקו היה מנהיג העולם ומדריכם לעבודת ה׳ ומי שעוסק עם המון רב של אנשים אינו יכול להתבודד כ״כ. אך שרה הייתה יושבת באוהל בקדושה וטהרה. שרה אף היא הייתה מקרבת ומגיירת את הנשים להאמין בבורא העולם אך עשתה זאת בצניעות יתרה ולכן זוכה להתבודדויות ולרוח הקודש.

סוד יופייה של שרה אמנו טמון באור הפנימי שלה הבוקע מנשמתה שהיה ניכר גם בגופה הגשמי עד שגופה נעשה כלי לגילוי אור הנשמה. שרה הפכה לדמות המשפיעה על סביבתה, מבלי שתושפע מהסביבה, ומבלי ששינויי הזמן והמקום ישפיעו על פנימיותה או יפגמו ביופייה. שרה אישה יפת תואר שתלאות החיים לא השאירו בה שום אות ורושם, והיא משיבה נפשה לבוראה שלמה ביופייה ושלמה במעשיה. מאה עשרים ושבע שנות חיים תמימות נחתמות בשלימות רוחנית המתבטאת גם ביופי גשמי. פרשה זו אכן מתארת את חייה האציליים של שרה אמנו אשר חיה בהרמוניה בהתאמת כל חלקי הגוף והנפש. כפי שחיה שרה אמנו את חייה, כן נזכה גם אנו בע"ה לחיות בהרמוניה בין עולמנו הפנימי לחוץ ותתפתח תביעת היופי ברוממותה להיות כלי לטובות הרוחניות.