על לחץ חברתי והשפעה סביבתית

אנחנו חיים בתקופה שבה אפשר לראות בחוש שיש דברים שא"א לראות בחוש אבל הם פועלים. הקורונה, נגיף קטן, שאדם- בלי לדעת כלל שהוא נשא- מפיץ ומעביר הלאה, דורשת מאיתנו לשים מסכה, להתרחק ולהתבודד, דורשת מכל אחד ואחת להתחשב ולקחת אחריות גדולה.

הרב חנניה פולק ה' חשון תשפ"א

אנחנו חיים בתקופה שבה אפשר לראות בחוש שיש דברים שא"א לראות בחוש אבל הם פועלים.

הקורונה, נגיף קטן, שאדם- בלי לדעת כלל שהוא נשא- מפיץ ומעביר הלאה, דורשת מאיתנו לשים מסכה, להתרחק ולהתבודד, דורשת מכל אחד ואחת להתחשב ולקחת אחריות גדולה.

אחד מעיקרי האמונה הוא להאמין שלמעשינו יש משמעות רבה, אדירה, שלכן על כל מעשה טוב שעשינו ועל כל פעם שבה בחרנו בטוב, ואפילו מדובר בדבר קטן ביותר, אנחנו מקבלים שכר. ולהיפך, ח"ו, על כל מעשה לא טוב שנעשה ועל כל בחירה לא טובה שנבחר ח"ו, נקבל עונש.

האמונה בשכר ועונש מגיעה רק אחרי שיש לנו אמונה בבחירה החפשית (ואולי יותר מדויק לומר- בחופש הבחירה, ביכולת לבחור).

אדם שאין לו בחירה- שמוכרח לעשות מעשה לא טוב- פטור מעונש, הוא מוגדר כ'אנוס', ולכן חולה שנאלץ לאכול ביום כיפור, או שלא יכול לאכול בסוכה- לא יקבל על כך שום עונש. וכן שוטה גמור פטור מכל מצוות שבתורה, שהואיל ואין לו בחירה חופשית אין לו גם אחריות על מעשיו, והוא לא יענש ולא יתוגמל.

כשאנו מתבוננים בפרשת נח, אנחנו רואים עונש חריג, גם בעלי חיים, העצים, הצמחים, האדמה, כמעט כל עולם החי והצומח, וחלקים נרחבים מהדומם, הושמדו במבול.

הסיבה לכך היא 'כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ' ופירשו חז"ל שגם אצל בעלי חיים התגלו תופעות של חטא, זנות וערבוביה, ואפילו אצל הצמחים.

הרב אליהו לופיאן, בספר 'לב אליהו' שואל מדוע נענשו בעלי החיים, הצמחים ושאר יצורים, אם אין להם בחירה חפשית? יתירה מזאת, איך בכלל יתכן שיצורים ללא בחירה חפשית יחטאו ויתקלקלו?

ומבאר יסוד מדהים, אכן אין להם בחירה חפשית, הם לא בחרו לחטוא ולא הגיע להם להיענש. אלא שלמעשי האדם יש השפעה גדולה על הסביבה, השפעה כ"כ גדולה, עד שקלקוליו יכולים ליצור קלקול לא רק במעגלים הסמוכים לו, אלא אפילו אצל בעלי חיים, צמחים ואפילו על דומם. והקלקול היה כ"כ עמוק עד שלא נותרה ברירה אלא לכלותם מהעולם וליצור עולם חדש, טהור ונקי יותר.

ה'לב אליהו' מוסיף שלא מועיל רק להתרחק מרשע, שהרי ההשפעה איננה רק ישירה- גם האויר והאוירה מושפעים, אנחנו נושמים אויר שמזוהם בהשפעה של כפירה ופריצות, שמאתגר אותנו כל הזמן.

מה אם כן אפשר לעשות נגד הסחף?

הרב אליהו לופיאן מציע פתרון- תפילה: חייב האדם להתפלל שינצל. בעת כזאת יש גם לחסיד גדול וירא שמים לפחד ולירא 'על שטף מים רבים אליו לא יגיעו' ומה מוטל עליו לעשות? זו תפילה!

ומצינו פתרון נוסף- לא להיות אדישים למה שקורה סביבנו אלא להתאמץ להוסיף טוב, גם אם זה נראה לנו חסר משמעות, וכך כותב האדמו"ר מפיאסצנא  (צו וזירוז פיס' ז'): זרם דעות הדור את דעת היחיד ישטוף, יש אשר לא ירגיש היחיד מאומה... אבל באמת עליו יפעולו ועמהם מעט או הרבה יסחב... אי לזאת כמו שא"א להאיש להשאר על מקומו בתוך זרם הנהר בשעה שהוא עומד, בלתי אם הולך הוא או שט ושואף הלאה- בין אם יוכל בין לא יוכל ללכת הלאה נגד הזרם- על מקומו עכ"פ ישאר.

מי שמתחכך עם העולם שבחוץ, על אתגריו, פיתוייו והשפעותיו, חייב להשתמש בכלי הנשק העומדים לרשותו, להתפלל על זה ולהעיז לשחות נגד הזרם. ואוסיף, שחשוב עד מאוד ליצור קישור ויניקה למקורות הכח, לעוגן הרוחני שלנו, ל'עיר המקלט'- בית המדרש ותלמידי החכמים.

שנזכה אי"ה להפיץ לסביבה ולעולם רק אור ושמחה ולהשפיע על כולם לטובה!