ה' אלוקינו ה' אחד

בפרשתנו, פרשת ואתחנן, מובאת אחת הפרשיות החשובות בתורה- קבלת עול מלכות שמיים, ומצוות אהבת ה', פרשיה אותה קבעו חז"ל כחלק מרכזי בתפילה.

הרב רונן טמיר ט"ו אב תשע"ח

בפרשתנו, פרשת ואתחנן, מובאת אחת הפרשיות החשובות בתורה- קבלת עול מלכות שמיים, ומצוות אהבת ה', פרשיה אותה קבעו חז"ל כחלק מרכזי בתפילה.

בפסוק הראשון של הפרשיה, פסוק "שמע ישראל", ישנה חשיבות יתירה לכוונת הלב, עד כדי כך שאדם שאמר את הפסוק ללא הכוונה המדוייקת- לא יצא ידי חובתו אפילו בדיעבד, וצריך לחזור ולומר את הפסוק שוב. חז"ל אף הוסיפו ודרשו מהמתפלל להאריך במילה "אחד", וכפי שאומרת הגמרא: "תניא, אמר סומכוס: כל המאריך ב'אחד'- מאריכין לו ימיו ושנותיו".

ננסה להתבונן במשמעות הפנימית של המאריך ב'אחד', בדרכו של הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה א', עמ' רמ"ד): "אריכות החיים נאה למי שיש לו בחייו מטרה נשגבה, שכל שירבה ערך האמצעים המתאימים ומגיעים אותו למטרתו- כן יגדל ערך השלמת המטרה. מה שאין כן, מי שאין לו בהם מטרה כוללת, וכל רגעי חייו הם בודדים, שכשהם עוברים וחולפים אין הבדל בין רב למעט ואורך או קוצר". אריכות ימים אינה רק במישור הטכני, כמה שנים אדם זכה לחיות בעולם הזה. אריכות ימים אמיתית קשורה לאיכותם של החיים, ואיכותם זו היא פועל יוצא של קישור כל פרטי החיים אל שורש החיים ותכליתם. אדם שזכה וסימן לעצמו יעוד משמעותי שאינו זמני וחולף- יזכה לראות את כל פרטי החיים, וכל עבודתו השגרתית היומיומית, מתאספת ומצטרפת למטרה עליונה זו. כך לא תהיה תחושה של שחיקה ועייפות כתוצאה מהעיסוק בפרטים "קטנים", כיוון שכל פרט מקושר ומחובר למטרה כוללת וגדולה, וכפי שממשיך הרב: "והנה האריכות באחד היא משרשת בנפש, שמתוך שהשי"ת הוא אחד, שולט בעולמו ביחודו, וכל מה שברא הוא לתכלית נשגבה מיוחדה, אנו צריכים ללכת בדרכיו לשום כל חיינו לעומת רוממות מטרת התכלית. על כן פרי האריכות הזאת הוא, שמאריכין לו ימיו ושנותיו, למען יוכל להרבות פעלים למטרת קדושת התכלית ולהגדיל תפארתה עם ריבוי האמצעים המתאימים".

כעת יש להבין עוד, באלו מישורים עלינו לחבר את הפרטים אל השורש?

מובא בהמשך הגמרא: "אמר רב אחא בר יעקב: וב-'ד' (- צריך להאריך דווקא ב-ד' של 'אחד'). אמר רב אשי: ובלבד שלא יחטוף ב'ח' (-שלא יאמר את ה-ח' של 'אחד' במהירות רבה מדי)."

ידוע כי האות ח' של 'אחד' מסמלת את הקו האנכי- שבעת הרקיעים שבשמיים, והשמיני זו הארץ. לעומה, מסמלת האות ד' של 'אחד' את הקו האופקי- ארבע הרוחות שבמציאות.

מבאר הרב: "האחדות כוללת את יחוד שלטון השי"ת בהתחלת הסיבות הראשיות, המסבבות כל המון המעשים, שהן בערך השמים, ובגמר כל תכליתם, שהוא בערך הארץ, ובכל האמצעים הרבים, השונים והמסובכים, אשר ביניהם, שהם בערך ד' רוחות העולם, שכאילו מחברים את השמים עם הארץ. והנה עיקר פרי המישרים, היוצא מהכרת האחדות, לטוב ההנהגה המעשית של האדם, הלא הוא סידור ההתנהגות בכל האמצעים הנראים כמפוזרים בארבע רוחות העולם, המקשרים שמים וארץ, ונמשכים מן הראשית של הסבות אל משגב התכלית הטובה. על כן עיקר האריכות באחד הוא ב-'ד', הרומזת לארבע רוחות. אמנם הדרך המביא לתכונה ההגונה של סדור זה היא ההסתכלות הראויה על רוממות ערך העצה העליונה, שהסבה את היות כל המעשים המכוונים לתכליתם, ועל ערך התכלית, הנשגבה בפעולתה להכשרת רוממותם של כל המעשים, בהגלותה לעין כל בהדרה "וראו כל בשר יחדו כי ד' דבר". על כן לא יחטוף בחית, המורה על שמים, בציור ז' רקיעים, וארץ... אשר אך בהיזכר ערך ההתחלה והתכלית- יקום וישגא ערכם של כל המעשים כולם".

יה"ר שנזכה להעמיק את שורש החיים, ומתוך כך- לחבר שמיים וארץ במעשינו כולם.

שבת שלום ומבורך!