בפיך ובלבבך לעשותו | פרשת נצבים תשפ"ב
העשיה היא ההמשך הישיר לחיבור הפנימי של האדם לתורה. 'לעשותו'- דהיינו לקיים את התורה למעשה, וגם להוסיף מעצמו ולחדש בתורה, ובכך לעשות את התורה, להגדיל תורה ממש.
הרב רונן טמיר כ"ז אלול תשפ"ב
פרשתנו, פרשת ניצבים, עוסקת בברית אותה כורת הקב"ה עם ישראל ערב הכניסה לארץ. "אתם ניצבים היום כולכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל...לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו, אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום".
לאחר הברכה והקללה שבפרשת כי תבוא, אנו מתבשרים בפרשה על היציבות והביטחון המוחלט בגאולה האחרונה, בסיום החיובי של המסע אותו עובר עם ישראל במהלך חייו ההיסטוריים. "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, והשבות אל לבבך...ושבת עד ה' אלוקיך...ושב ה' אלוקיך את שבותך, ורחמך, ושב וקבצך מכל הגויים... והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, וירישתה, והיטיבך והרבך מאבותיך. ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, למען חייך".
בהמשך הברית, מחזק משה את העם לשמור את דברי הברית, ואת התורה בכלל. "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא. לא בשמיים היא...ולא מעבר לים היא...כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".
בביאור פסוק זה, מחדש הנצי"ב יסוד חשוב. " בפיך ובלבבך לעשותו- אלו הן עצות להגיע לעומק דעת התורה, שהרי אפילו להשיג אישה, אשר הוכיח ה' לו (-שמיועדת עבורו), מכל מקום, בלי שום סיבה והשתדלות- לא יגיע לה". למרות שהחיבור לתורה הוא טבעי ומהותי עבורנו, יש להתאמץ ולהשתדל כדי להוציא אותו אל הפועל.
ממשיך הנצי"ב: "והכוונה, שתלמד ביגיעה בפיך, עד שיהא נוגע אל הלב, והיינו עם תלמידים". הדרך להגיע להפנמת התורה, עוברת בשני שלבים. לימוד תורה בפה, בקול, כדי שהמחשבה תתגשם ותצא לפועל בדיבור, ולאחר מכן- יש צורך לעמול ולהחדיר את הדברים אל הלב פנימה, לחיות אותם במילואם. הנצי"ב מחדש שהדרך לזכות לכך תלויה בהעברת התורה לתלמידים. כאשר אדם מלמד אחרים- התוכן משתרש בליבו, הופך לחלק מעצמיותו. סגולה זו נלמדת גם מההשוואה שעורכים חז"ל בין נתינת התורה בהר סיני, לבין הצורך שלנו לקחת אחריות על העברת התורה לדורות הבאים. העברה זו גורמת למלמד לבעור בעצמו, בדיוק כשם שהר סיני בער כולו במעמד נתינת התורה מה' לישראל.
מוסיף הנצי"ב: "ופירוש 'לעשותו'- או עשיית הפרשה, להבין דקדוקיה...או עשיית הלכה על פי הוויות התלמוד...והמחדש בזה מקרי שהוא 'עושה'." העשיה היא ההמשך הישיר לחיבור הפנימי של האדם לתורה. 'לעשותו'- דהיינו לקיים את התורה למעשה, וגם להוסיף מעצמו ולחדש בתורה, ובכך לעשות את התורה, להגדיל תורה ממש. כיצד עושים תורה למעשה? כותב הנצי"ב: "היינו, שתכתוב לעצמך כל רעיון וכל חידוש...כמו שכתב הרמב"ם בהקדמת ספר הי"ד החזקה, שכך היו נוהגים אפילו הנביאים הראשונים- לרשום כל חידושי התורה."
אם כן, לפי פירוש זה- הדרך לדבקות בדבר ה', עוברת בשלוש תחנות: יגיעה בפה, הפנמה ע"י לימוד לאחרים, וקיום התורה במעשה ובחידוש.
בהמשך דבריו, מביא הנצי"ב פירוש נוסף: "בפיך- היינו ע"י רינה (-שירה),שנכלל בזה גם שירות ותשבחות לקב"ה, וגם 'רינה של תורה'(-לימוד)...ובלבבך לעשותו- שיהא הרצון והתשוקה להגיע לזה, דבלא תשוקת הלב, וודאי יש משורר זמירות כל היום, או הוגה בתורה, ואינו טועם טעם אהבת ה'. אבל בשום לב לכך- מתעורר על ידי זה אהבה עזה, כמו הבן הזוכר את אביו באהבה, כן נפש הישראלי לקב"ה."
השירה מבטאת הרמוניה שלמה בין הפרטים השונים. כאשר האדם זוכה לראות את דברי התורה כמקשה אחת, ולא כזֶמר חיצוני בלבד, אלא מתוך תשוקת הלב לזכות לקרבת אלוקים- מתרומם האדם למדרגה עליונה של דבקות בה'. לפי פירוש זה- הדרך לקרבת ה' עוברת בהעמקה לתוככי הנפש פנימה, ומתוכה נובעים השמחה והדבקות בה'.
יה"ר שנזכה כולנו, בשבת זו, הנועלת ומסכמת את שנת ה'תשע"ו, לראות בקיום הבטחת התורה "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו", אמן.
שבת שלום, שנה טובה ומתוקה
וכתיבה וחתימה טובה לנו ולכל ישראל!