גן עדן זה כאן
בפרשתנו מתואר מצבו האידאלי של עם ישראל בארצו, המצב שהוא תוצאת "בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ"
הרב יהושע וידר כ"א אייר תש"פ
בפרשתנו מתואר מצבו האידאלי של עם ישראל בארצו, המצב שהוא תוצאת "בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ", וכדברי רש"י "שתהיו עמֵלים בתורה". עמל זה בחתירה להבנת פשרם של חיינו הלאומיים והאישיים, פשר שגילה לנו הבורא בתורתו, מעיד על עומק קישור חיינו אליו, וקשר כה עמוק אל מקור הטוב והשפע מניב אכן שפע של טוב בכל רבדי הקיום. שפע כלכלי, כמתואר בפסוקים הבאים, החל מירידת הגשם בעיתו והמשך באכילת לחמנו לשובע, שפע בטחוני, המתבטא בעוצמה אקטיבית של "וּרְדַפְתֶּם אֶת אוֹיְבֵיכֶם", עוצמה שהיא הערובה לברכת השלום, והעיקר – שפע רוחני. הבורא מבטיח שיתן את משכנו בתוכֵנוּ, כשבפסוק הבא מופיעה הבטחה סתומה יותר: "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם". על כך מביא רש"י את דברי חז"ל "אטייל עימכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני". נזכה לחיות כאן, בעולם-הזה, במצב המוגדר כ"גן עדן" מתוך ההתקדמות המתמדת ("טיול") בקירבת אלקים שעל אף נשגבותה תתקבל בנו בלא זעזוע, במדרגה עילאית יותר ממדרגת הנביאים עליהם כתב הרמב"ם "וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כושל" (הלכות יסודי-התורה ז, ב). האם קירבה זו תגרום לחוש פחות יראה כלפי הבורא? ממשיך רש"י ואומר: "יכול לא תיראו ממני? תלמוד לומר 'והייתי לכם לאלקים' ". יראת השם תישאר תמיד, אולם בלא זעזוע הנובע מחויית התנגשות, אלא מתוך שלֵמוּת.
השבוע נציין את יום-ירושלים בו אנו מודים לד' לא רק על החזרת ריבונותנו על העיר כולה אלא גם על משמעותה הפנימית, "ירושלים" כמדרגת-חיים של קירבת ד'. קצרה מסגרת זו מלפרט, אולם נרמוז רק כי שם העיר מורכב משתי המילים "יִרְאָה" ו"ֹשָלֵם", וזהו השילוב שהוזכר לעיל: יראת ד' מתוך שלֵמוּת והזדהות עמוקה ופנימית.
שבת שלום ומבורך!