הכל יחזור, בטוח

פרשת בהר מפגישה אותנו עם שנת היובל המופלאה. שנה שלמה של קודש! שנה בה הכל שב על מקומו בשלום.

הרב יהושע וידר י"ב אייר תשפ"ב

פרשת בהר מפגישה אותנו עם שנת היובל המופלאה. שנה שלמה של קודש! שנה בה הכל שב על מקומו בשלום. עבד שאיננו מסוגל להשתחרר מעבדותו בזמן המיועד נרצע והכתוב אומר עליו "וַעֲבָדוֹ לְעוֹלָם", אולם גם הוא חוזר לעצמו ביובל, בו מתגלה בתוככֵי עולמנו זה עולם חדש. אם מצבו הכלכלי של אדם מסתבך עד שהוא נאלץ למכור את אחוזת אבותיו – היא תשוב אליו ביובל.

המסר הטמון בהלכות אלו הוא שאין דבר שאיננו ניתן לתיקון. במוקדם או במאוחר תגיע שעה של "איפוס" ו"הפעלה מחדש" בה ימצא כל אחד את מעמדו האישי ואת מקומו הפיזי ממתינים לו, נכונים להתחלה חדשה, שבחסדי הבורא תהיה טובה יותר.

בהמשך הפרשה נידונות שוב הלכות שונות בנושא עבדות: מצוַת גאולת העבד בידי בן-משפחה, האיסור לרדות בעבד בפרך ועוד, כשהתורה שבעל-פה מפרטת. האיסור לעבוד בעבד "עֲבוֹדַת עָבֶד" מפורש כאיסור על העבָדה בצורה משפילה: "עבודה של גנאי שיהא ניכר בה כעבד, שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעול לו מנעליו" (רש"י לויקרא כה, לט בשם חז"ל). גם תהליך מכירת העבד צריך להיות מכבד: "לֹא יִמָּכְרוּ מִימְכֶּרֶת עָבֶד" (שם מב) פירושו: "בהכרזה 'כאן יש עבד למכור', ולא יעמידנו על אבן הלקח".

מקורם של ציוויים אלו איננו חמלה אנושית גרידא, פעמיים חוזרת התורה ומנמקת אותם באומרה שאנו עצמנו, עם ישראל כולו, איננו אלא עבדים לַמִצרים, וניקנינו על ידי הבורא בעת שהוציא אותנו משם. למרות שנראה כאילו הדימויים האחרים של הקֶשר בין עם ישראל לבין הבורא, דימויים המתארים אותנו כבניו או כרעייתו, משקפים מידה רבה יותר של קירבה – דווקא בדימוי לְעבד גלומה ודאותנו בַּחרות המוחלטת בה זיכנו אדון הכל בחסדו, חרות המשחררת אותנו מכל עבדות לבשר-ודם, משום שאנו כבר "תפוסים", זכינו להיות שלו. ורק שלו.

שבת שלום ומבורך!