דיבור טוב עושה טוב

הרב יהושע וידר ז' ניסן תשפ"ב

כמעט שתי פרשיות שלמות בתורה מוקדשות לנגע הצרעת ולתהליך ההיטהרות ממנו. הסיבה לנגע זה איננה פיזיולוגית אלא רוחנית. 'מצורע' הוא אדם המוציא-רע מפיו, ועל כן תיקונו הוא בשהיית בדד מחוץ למחנה עד שיוכל להשתמש בכח הדיבור - שהוא יסוד החיים החברתיים - בצורה מתוקנת, ולא הרסנית.

עצם ההענשה על דיבור מעידה על כך שפעולת הדיבור בעם ישראל הינה פעולה ממשית המחוללת מציאות. ישנם שני סוגי דיבור: ישנו דיבור המתאר את המציאות ומנסח את התרשמותנו ממנה, דיבור כזה מושפע מן המציאות ואינו משפיע עליה. לעומת זאת קיימת גם איכות אחרת של דיבור, דיבור הממשיך את דיבורו של מי 'שאמר והיה העולם', זהו כח הדיבור של עם ישראל שתורתו ותפילתו בונים עולמות רוחניים ומביאים גם שפע של ברכה לעולם הזה (ע"פ עולת ראיה א קצב-ג). השתייכותנו לעם שדיבורו הינו בעל כח כה עוצמתי מחייבת אותנו להיזהר להיטיב באמצעות לשוננו, ולא להפוך אותה חלילה לנשק קטלני. לכן עונשו של המדבר לשון-הרע הינו כה חמור.

הבנת ערכו של כח הדיבור הינה גם הכנה חשובה לחג הפסח ההולך וקרֵב. רמז קדמון מגלה כי משמעות השם "פסח" היא "פה-סח", פה מְדַבֵּר, לכן מצוָתוֹ של החג היא "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" (שמות יג, ח), "לְמַעַן תְּסַפֵּר" (שם י, ב).

יחודיותו של עם ישראל מתבטאת ביכולתו לחבר בצורה הרמונית בין העולמות – להיות חלק מהעולם הרוחני ואף להשפיע עליו באמצעות לימוד התורה, ועם זאת לתפקד בעולם הזה כעַם החי חיים לאומיים שלמים ועשירים על כל היבטיהם, גם אלו הנראים לכאורה רחוקים מאד מרוחניות. משום כך ישנו ערך כה חשוב לכח הדיבור שלנו, משום שהדיבור, כמו תכונתנו הלאומית, מחבר גם הוא בין העולם הרוחני לעולם המוחשי.