חרות על הלוחות
חודש ניסן בפתח ומביא איתו ניחוח חדש, בשורה חדשה, תנועת נפש חדשה.
הרבנית עדי אטינגר כ"ט אדר ב תשפ"ב
שבת ראש חודש לפנינו. חודש ניסן בפתח ומביא איתו ניחוח חדש, בשורה חדשה, תנועת נפש חדשה.
חודש שבו כל הזרעים שהיו טמונים באדמה בתרדמת לאורך כל החורף פתאום פורצים החוצה בשלל צבעים. הטבע מסחרר אותנו בשלל צבעיו וריחותיו, מזמין אותנו להצטרף לחגיגה.
את מה חוגגים?
את הפוטנציאל שהתממש, את הזרע שהשתחרר מכבליו, יצא לחופשי, והראה לכולנו כמה יופי טמון בו. יצא מעבדות לחרות.
"עיקר העולם הוא מה שמתרחש בתוך רוחו של האדם פנימה, ולא מה שמחוץ לו. הכרעה לטובת כח הבחירה בנפש ולא לטובת כל הכבלים המשעבדים אותו היא הכרעת חיצוניות העולם תחת שלטון פנימיות העולם. קומת האדם נזקפת להוביל את ההוויה אחריה, תחת נפילת האדם להיות כחיית השדה"" (טללי חיים לרב "החלבן"). היהודי נקרא להיות בן חורין. להוציא את עצמו מכל הכבלים שהוא נתון בהם ולהתרומם למדרגת קיום גבוהה יותר, חופשית ומשוחררת מכל אלה.
מהם הכבלים האלה?
מידות רעות, מחסומים נפשיים, חוסר אמונה בעצמנו או בבוראנו, תקרות זכוכית שאנחנו מציבים לעצמנו, דפוסים לא טובים שהשתרשו בנו עמוק עמוק, ובמודע או שלא במודע מגבילים את צעדינו.
כל הדברים הללו אינם ראויים לנו, ליהודים. מאיתנו נדרש קיום ברמה גבוהה יותר. קיום שמודע לאלוקות הנוכחת בקרבו, ויודע שבכוחה הוא יוכל לעשות הכל. זוהי חרות!!
חרות היא היכולת של האדם לממש את כל הפוטנציאל הטמון בו, להביא לידי ביטוי את מלוא כוחותיו ויכולותיו, ללא מעכבים ומניעות.
החידוש המופלא של הרב חיים כהן "החלבן" הוא שקיום חרותי שכזה הוא קיום שבו מתרחשים ניסים:
"הכמיהה לנס, ליכולת על טבעית, היא כמיהה לחופש מגבולות העולם, ועצם הכמיהה העמוקה הזאת בנפש מעיד על אמיתותה של מדרגה זו ועל היותה טבעית ומתבקשת מאד".
לנו זה נשמע רחוק מאד. לעשות ניסים? מה זה קשור אלינו? רק צדיקים יכולים.
ובכן, מסתבר שכולנו יכולים. כולנו נקראים להרים את עצמנו למדרגה כזו בה עשיית ניסים תהיה טבעית ומתבקשת.
"החלבן" מגדיל ואומר: "אדם שאינו מחולל ניסים בעל מום הוא, כבול תחת כבלי העולם אשר מקומם האמיתי תחת האדם ולא מעליו".
זו הסיבה שבפסח התרחשו הרבה ניסים. ללמדנו את שיעור הקומה האמיתי שלנו, את יכולתנו הבלתי מעורערת לבחור תמיד בטוב, באמת. כאשר אדם קושר את רצונו ברצון ה', כל חוקי שמיים וארץ נכפפים לעשות את רצונו.
פסח בא לשחרר אותנו מהחשיבה שזה לא אפשרי, ולהשיב את אמונתנו בכוחנו הטבעי, המתבקש.
"הייאוש והיסטורית השעבוד מכופפים את הרוח, מנמיכים את הנפש ושאיפותיה. הדרור האמיתי הוא דרור לרצון, טעימת טעמה המתוק של ההכרה כי באמת אין דבר בעולם שיכול לעצור את אושרו של האדם ואת קרבתו לאלוקיו ולכל הפסגות הנפלאות שהוא מתאווה אליהן" (טללי חיים. פסח. עמוד קמט').