חיים של עוצמה
עם סיומו של חומש בראשית תם עידן האבות והשבטים. בתחילת חומש שמות מתחיל סיפורו של עַם ישראל.
הרב יהושע וידר כ' טבת תש"פ
עם סיומו של חומש בראשית תם עידן האבות והשבטים. בתחילת חומש שמות מתחיל סיפורו של עַם ישראל, הזוכה לשם זה בתחילת הפרשה (ודווקא מפיו של פרעה!). לאחר הפסוק בתחילת הפרשה המתאר את מותם של יוסף אחיו ודורם הפסוק שלאחריו הוא הראשון המתייחס למציאות החדשה, של עם ישראל שבפועל, והוא מתאר ריבוי גדול, "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ".
ריבוי זה איננו כמותי בלבד, כלשון הפסוק בהמשכו המתארת שיחד עם ה"וַיִּרְבּוּ" הכמותי בא גם ה"וַיַּעַצְמוּ", האיכותי. הֵחלה להופיע בעולם עוצמת החיים ואהבת החיים המיוחדת של עם ישראל. מי שחושש מכך הוא מלכה ואלילה של התרבות המצרית, פרעה, המתאר את עם ישראל כ"רַב וְעָצוּם" יותר מהמצרים עצמם, "מִמֶּנּוּ". כמובן שמספרם של בני ישראל לא עלה על זה של המצרים, אולם פרעה חושש מעוצמת החיים החדשנית המתגלה שהוא חש כי תשאיר את התרבות המצרית הרחק מאחוריה.
הוא מתחכם ומנסה לפגוע בעם ישראל באמצעות העינוי, והתוצאה הפוכה – קשיי הקיום שבחיים דווקא מעצימים את החיבור לאיכותם הפנימית של החיים, חיבור המגלה את ערכם למרות התנאים החיצוניים הקשים. באותה עוצמה שבה יְענו אותנו – כן, כך, נרבה ונפרוץ.
פרעה מַסלים את רִשעותו ואת רצחנותו ומצוֶה על המילדות להמית את הזכרים, אך תגובתן היא באומרן שהנשים העבריות "חָיוֹת הֵנָּה", מפרש רבי אברהם אבן-עזרא: "כי כח חיים הרבה יש להם". ומתוך צדקותן זו של מיילדות-האומה הקב"ה עושה להן בתים – מגלה כי 'מימסדי' הכהונה והמלכות אינן מערכות ביורוקרטיות שלטוניות ודתיות גרידא אלא מסגרות לגילוי תוכנם הפלאי של אותה עוצמת-חיים של ישראל.
שבת שלום ומבורך!