על הכתפיים ועל הלב
הרב יהושע וידר י' אדר תשפ"ב
פרשת תרומה, שקראנו בשבת שעברה, היא הראשונה בסדרת הפרשיות העוסקות במשכן, ובה מפורטים החומרים והמידות של המשכן ושל רוב כליו. פרשתנו, פרשת תצוה, עוסקת גם היא בחומרים, אך בעיקר באלו של בגדי הכהונה: ארבעת הבגדים אותם לובשים הכהנים בעת עבודתם, וארבעת פריטי הלבוש הנוספים היחודיים לכהן-הגדול.
גם אם המדובר בפריטי-לבוש, הנראים לכאורה כדבר טפל וזניח, עטיפתו של הקנקן, יש לזכור שתורת ישראל הינה תורת-חיים, וככזו – כשם שאין בה ארועים 'טקסיים' לשמם, אלא כל מרכיב בסדרי חג או בשלבים מכוננים בחייו של האדם, כנישואין למשל, טומן בחובו מטען ערכי עמוק המבטא את משמעותו הפנימית, כך ודאי שגם בגדי הכהונה אינם "סמל סטאטוס" לנכבדי העם אלא ביטויים מוחשיים של ערכי-היסוד הלאומיים שלנו.
על שלושה מאותם פריטי לבוש מופיע כיתוב. על הציץ, שעל מצח הכהן הגדול, נכתב "קודש לד' " – ביטוי לשאיפת חיינו הלאומית לחיות חיי קדוּשה מלֵאי קירבת-אלקים. על שתי אבני השוהם שעל כתפיו ובחושן-המשפט שנשא על חזהו היו חקוקים שמותיהם של שנים-עשר השבטים. כך ביטא הכהן-הגדול בעצם הופעתו שתיים מתכונות היסוד של מנהיג: אחריות ("כתפיים"), ואיכפתיות עמוקה לכל אחד ואחת ("לב"). צירופן של תכונות מגלה את משמעות המנהיגות בישראל: לא השתררות על העם אלא נטילת אחריות לגורלו וביטוי שאיפותיו הזַכּוֹת ביותר.