מהי הדרך הנכונה
שאלה:
איך אנו יודעים שאנו הולכים בדרך הנכונה? אולי אם כ"כ הרבה שנים לא ראינו את אור הגאולה , אולי אנחנו טועים במשהו? אולי ה' מצפה מאתנו למשהו אחר? איך אפשר להיות בטוחים כשיש הסתר פנים כ"כ גדול? הכל מסובך ולא ברור, באיזו דרך לבחור, עם איזה רב ללכת וכו'.
תשובה:
ראשית נשיב באופן עקרוני, יש כלל: "מנהג ישראל – דין הוא". המשמעות הפנימית של כלל זה היא שכיוון שהקב"ה משגיח עלינו השגחה פרטית ומדויקת – לא יתכן שכל ישראל ילכו בדרך שגויה. הקב"ה דואג שלא תהיינה טעויות בציר הנצח של עם ישראל כיוון שהעולם אינו הפקר – הקב"ה מתגלה גם דרך ההיסטוריה ודואג שהיא תתנהל ותתקדם בכיוון הנכון. לפי זה ברור שאין חשש שמא התרחשה טעות אסטרטגית מהותית וכל ישראל צועדים בכיוון שגוי. למעשה בעניין היחס לתהליך הגאולה – כמעט ואין חולק (חוץ מחסידות סוטכר ונטורי קרתא) שאנו מתקרבים אל הגאולה השלימה. מחלוקת היא האם אנו בסוף הגלות באיזור דמדומים או בתחילת הגאולה והיא מהווה המשך ישיר למחלוקת עתיקה בגמרא בדבר מהות הגאולה – תיקון מדיני או תיקון רוחני. לכל ציבור ישנה זווית מסוימת שאותה הוא מדגיש באופן מיוחד, ולכל זווית יש מקום וערך בתמונה הכללית. ללא הציבור החרדי יתכן שהיינו זוכרים פחות את העובדה הכאובה שעדיים לא זכינו להשראת שכינה בבניין בית המקדש (כפי שאכן עלתה בשנים האחרונות הראשונות לקום המדינה השאלה האם להמשיך ולצום בתשע באב), ובלי הציבור הדתי לאומי לא היינו שמים לב שהקב"ה ברוב חסדו עשה לנו תחיית המתים לאחר 2000 שנות גלות ולאחר השואה האיומה באירופה. במצב מתוקן שיש בית מקדש הסנהדרין הוא הגורם העליון המכריע הלכה למעשה לכל ישראל. בינתיים כל עוד לא זכינו לסנהדרין אנו נדרשים לעשות לנו רב שידריך בדרך ישרה הלכה למעשה לכל ישראל. לא בוחרים רב לפי הנעימות והנוחות אלא לאור התאמה נפשית פנימית – "אם דומה עליך כמלאך ה' צבאות ובראש ובראשונה – למעמד הר סיני ולרצון ה'" כפי שציינתי הדרכים אינן סותרות לגמרי בשורש, יש הבדלים בהדרכות המעשיות אך כיום ההבדלים והפערים התמתנו מאוד, ובכל אופן יש הרבה מאוד משותף ואפשר להתמקד במשותף ורק אח"כ לעסוק בשונה.