מלמד שלא שינה ולא השתנה | בחוקותי תשפ"ב
כאשר אדם נדרש לעשות מעשה מסוים הוא מנסה להגדיל ראש לעיתים זה בא מתוך כוונה טובה להוסיף, אולם גם במצב זה הרבה פעמים יוצא שכל המוסיף גורע. איך שומרים על כוונה טובה ברצון ה'?
הרב יחיאל יעיש י"א סיון תשפ"ב
"דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות"
רש"י מפרש שהסמיכות של פרשת המנורה לחנוכת המשכן ע"י קרבנות הנשיאים מלמדת שחלשה דעתו של אהרן כיון שלא זכה להיות שותף בחנוכת הנשיאים והקב"ה מנחם אותו ואומר לו "חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות". מיד אח"כ התורה מציינת "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ד' את משה" ופרש רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. ולכאורה יש להבין מה החידוש בכך הרי פשוט הוא שאהרן יעשה את מה שצווה ע"י הקב"ה? ואפשר לפרש בכמה דרכים :
א. התורה מציינת שאהרן במעשיו לא שינה מכוונת המצוה. דהיינו לא רק שהוא זכה להדליק ולהטיב את הנרות באופן מעשי בצורה נכונה ומדוייקת. אלא שהוא זכה גם לקיים את המצוה באופן שבו הוא השלים והגשים גם את הכוונות הרוחניות העומדות מאחרי מצוה זו.
ב. כאשר אדם נדרש לעשות מעשה מסוים הוא מנסה להגדיל ראש לעיתים זה בא מתוך כוונה טובה להוסיף, אולם גם במצב זה הרבה פעמים יוצא שכל המוסיף גורע. ולעיתים הגדלת הראש נובעת מנגיעות אישיות והרצון לפעול אינו לשם שמיים. אהרן לא מוסיף כדי לא לגרוע מקיום רצון ד' באופן מדויק.
ג. השפת אמת מבאר : "יש לפרש כי אהרן עשה מעשה המצוה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד. כי דרך כל אדם שבהתחלה מתעורר לטוב ,אח"כ נשכח ממנו. וצריך לחפש התעוררות באופן אחר תמיד". בדרך כלל אדם העושה מעשה יום יומי נדרש לתחבולות כדי לשמור על מתח חיובי בעשייה השגרתית.
ואהרן לא שינה מהמתח הרוחני החיובי בו היה נתון ואדרבה היה מוסיף והולך.
ד. בדרך נוספת מבאר השפת אמת "מלמד שלא שינה " – דהיינו שלא נשתנה אהרן ע"י עשיית המצוה, למרות שהוא נבחר להיות המאיר לכל העולם ע"י הדלקת הנרות ומעמדו הרם יכול היה לגרום לשינוי באופיו ואישיותו.מעידה עליו התורה שלא השתנה. ולא החזיק אהרן טובה לעצמו אלא פעל מתוך שליחות למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. שנזכה בעז"ה כולנו להיות מעושי רצונו יתברך ושכל מעשינו יהיו לשם שמיים.