הגאון, הרע והעם הטוב | פרשת בלק תשפ"ב
עם שמְיַיסדו הוא אברהם אבינו, שמצא טוב בכל ולימד זכות אפילו על אנשי סדום, חסין מפני אותה עין-רעה מעצם מהותו הלאומית שמושתתת על הטוב.
הרב יהושע וידר ט' תמוז תשפ"ב
בפרשתנו נתקלים אנו בדמותו המוּזרה של בלעם, דמות שהינה מעֵין מקבילה רוחנית לתופעה המוּכּרת של
הגאון המטורף" בכפיפה אחת עשויים לשכון לעִתים כשרון מדהים הסבוּך בנפתוליה של אישיות"
ילדותית ומעורערת, ויתכן שחוסר האיזון שבכשרון החריג קשור הוא עצמו לקושי לשמור על צמיחה
הרמונית של מכלול ממדי האישיות.
,בעולם של השגה רוחנית, לעומת זאת, נראה הדבר כבלתי-נתפס – איך יכול אדם לדעת דעת עליון
להיות נביא ברמה בינלאומית, ולנצל כשרון זה על מנת להרע לאנשים ולזמום לפגוע בעמים שלמים
תמורת כסף וכבוד?
ודאי הוא שבלעם לא עיבד את מידותיו ולא זיקק את אישיותו עד שתהיה ראויה להשראת הטוב האלוקי.
אדרבא, אישיותו וקורותיו מהווים תמרור אזהרה לכל אדם שאמביציות בתחום הרוח מניעות אותו לחפש
טכניקות דרכן יוכל לממש את תאוותו הרוחנית. וכך נראה גם כשרונו – חז"ל מגלים שעוצמתו נבעה
מיכולתו להאחז ברגע הזעם היומי האלוקי, לחבר אליו את עינו הרעה, ולאתר את החולשות ואת הפגיעוּת
במציאות.
אולם במפגש עִם עַם ישראל התברר לבלעם, לחרדתו, שכאן ה"טכניקה" הזאת פשוט לא עובדת... העם
שמְיַיסדו הוא אברהם אבינו, ענק-הרוח האמיתי שמצא טוב בכל ולימד זכות אפילו על אנשי סדום, חסין
מפני אותה עין-רעה מפני שייחודיותו איננה בכך שקיים בו טוב, והרבה טוב, אלא בכך שעצם מהותו
הלאומית מושתתת על הטוב. דבקותנו גם היום בשאיפת ה"טוב לכל" היא המפתח להחלץ מעדת העיניים
הרעות הנלטשות אלינו ואל נחלתנו.