וזאת חוקת התורה

לכל מצוה יש טעם פנימי ונסתר, ושום הסבר רציונלי לא מברר את טעמה של המצווה עד תומו...

הרב יחיאל יעיש ח' תמוז תשפ"א

פרשת חוקת פותחת בדיני פרה אדומה "זאת חוקת התורה...ויקחו אליך פרה אדומה תמימה" מפרש רש"י לפי שהשטן ואומות העולם מונים(הונאה)את ישראל לומר: מה המצווה הזו? ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה. במדרש תנחומא(ח) כתוב " מעשה בגוי אחד ששאל את ר' יוחנן בן זכאי אלו הדברים שאתם עושים נראים כמין כשפים. אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלים את אפרה. ואם אחד מכם טמא מת מזין עליו שתים ושלש טיפון, ואתם אומרים לו טהרת. אמר לו. נכנסה בך רוח תזזית מימיך ? אמר לו, לא. אמר לו שמא ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית ?אמר לו,הן. אמר לו ומה אתם עושים לו? אמר לו מביאין עיקרים ומעשנים תחתיו ומרביצים עליה מים, והיא בורחת. אמר לו ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך. כך הרוח הזו היא רוח הטומאה...מזין עליה מי נידה והיא בורחת. לאחר שיצא הגוי, אמרו לו תלמידיו רבנו לזה דחית בקנה. לנו מה אתה אומר?
אמר להם: חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין. אלא כך אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב "זאת חוקת התורה"
 יש להבין את תשובתו של רבן יוחנן לתלמידיו ? הרי לאותו הגוי נותן ר' יוחנן הסבר שיכול היה להתיישב על ליבו ולעומת זאת דוקא את תלמידיו לכאורה דוחה הוא בקש. האמנם ?! אלא רבן יוחנן אומר לתלמידיו שכל המצוות כולן, כולל המצוות השכליות/הגיוניות צריכים אנו לזכור ולהזכיר לעצמנו :
א. שעשייתן וקיומן אינו משום שאני מבין את טעמה של המצוה אלא משום שזהו רצון ד' ואני מחויב לקיום רצונו יתברך בין אם אני מבין ומתחבר ובין אם איני מבין ומתקשה בקיומה.
הבנה זו חשובה ומועילה למחויבות שלנו למצוות ללא תנאים. לדוגמא כולנו מבינים בשכל את טעמה וחשיבותה של מצוות כיבוד אב ואם מצד הכרת הטוב. לעומת זאת המציאות בפועל מפגישה אותנו לעיתים עם נסיונות ביחס שלנו להורים, באופן שאם נקודת המוצא היא טבעית והגיונית בלבד אז יש לנו לכאורה 'סיבות טובות' לא לכבדם. אולם אם אנו מבינים שגם ביחס לכיבוד אב ואם אנו צריכים לדעת ש "חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה" וחובתנו לכיבוד ההורים אינה תלויה ביחס שלהם כלפינו כלל וכלל, ונשתדל לכבדם גם אם אינם 'נחמדים' אלינו.
ב. לכל מצוה יש טעם פנימי ונסתר, ושום הסבר רציונלי לא מברר את טעמה של המצווה עד תומו. דבריו של ר' יוחנן חוקה חקקתי גזירה גזרתי אינו רק ביחס למצוות שטעמם אינו מובן לנו. אלא גם ואולי אפילו בעיקר לאותן מצוות שנראה לנו שאנו מבינים את טעמם, מדגיש ר' יוחנן חוקה חקקתי וכו'. לפי זה אפשר לפרש את דברי שלמה המלך "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" לא רק היחס לפרה אדומה אלא גם ביחס לשאר המצוות 'ההגיוניות' וכך אומר שלמה המלך, שככל שהוא החכים במצוה ולמד את עניינה הבין הוא עד כמה היא רחוקה ממנו. את המילה חוקה מבארים בחסידות לא רק מלשון חוק וגזירה. אלא גם מלשון חקיקה באבן ההבדל בין כתיבה לחקיקה הוא שבכתיבה רגילה הנייר והדיו הם שני דברים נפרדים. ולעומת זאת בחקיקה, הכתיבה היא חלק בלתי נפרד מהאבן. וכן משמעות המילה מצוה היא, מלשון ציווי ומלשון צוותא. אנו מקיימים את המצוות מתוך רצון לקיים את הצו האלוקי ולחיות בצוותא עם עולמינו הפנימי.
התורה והמצוות ניתנו לנו חקוקים באבן ואנו נדרשים לחקוק אותם בליבנו. אמן!!!