הבדלו מתוך העדה- קרח תשפ"ב
משה מלמד אותנו, כי בזמן משבר יש ללמד זכות על ישראל, והזכות הגדולה ביותר- נובעת דווקא מתוך החיסרון שבנו. יסוד התקווה לתיקון ולהשלמה, יסוד האמון של הקב"ה בנו.
הרב רונן טמיר כ"ה סיון תשפ"ב
בפרשתנו, פרשת "קרח", מתבררת בחירת ה' באהרן ובניו, לכהן בבית המקדש. בירור זה נעשה מתוך מחלוקת קשה בין קרח ועדתו למשה ואהרן, מחלוקת שבסופה נגבה מחיר כבד מעם ישראל- קרח, דתן ואבירם ומשפחותיהם בלועים באדמה, מאתיים וחמישים נשיאים שרופים באש, ו14,700 הרוגים במגפה. במהלך הבירור, כאשר עומד משה מול עדת ישראל, שנאספו סביב משכן קרח, מצווה אותו הקב"ה: "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע".
לכאורה, לא ברור מדוע פונה הקב"ה למשה ומצווהו להיבדל מהעדה, וכי אין בכוחו של הקב"ה להבחין בין צדיק לרשע?
מבאר "אור החיים" הקדוש: "שוב הצצתי וראיתי, כי דברי ה' כאן הם רפואה ותעלה לעדת ישראל...כי מאמר ה', שאמר למשה ואהרן 'הבדלו'- לא בא הדיבור, אלא להעירם להתפלל".
בציווי של "הבדלו מתוך העדה", רומז הקב"ה למשה ולאהרן, שכל עוד הם לא נבדלים מהעדה- הקב"ה לא יכלה אותם. הדבר מזכיר את דבר ה' למשה לאחר חטא העגל: "הרף ממני ואשמידם", ומשה, שהבין היטב את הרמז- התחנן לקב"ה על עמו, עד שקיבל את מבוקשו: "וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו".
בתפילתו, פונים משה ואהרן לקב"ה: "ויאמרו: אל אלוקי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?!" מהו בדיוק התואר "אל אלוקי הרוחות לכל בשר"?
מבאר "אור החיים" הקדוש: "נתכוון לדבר לפניו דברי ריצוי המתקבל לפניו, על פי מה שקדם לו בידיעת הדרגת החפץ שיש לבורא: האחד- הוא שבח והלל, אשר יתנו לו צבא מעלה. למעלה ממנו- שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים...שעדיין לא באו לעולם...ונשמות שכבר באו לעולם, וחזרו וניתנו באוצר החיים. למעלה מהם- השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה, אשר הם תוך הבשר, והוא(-הבשר) מונעם מלהכיר ה', והם מתעצמים לאהוב ה' ולשבחו, ולהודות למאמרו- זה עליון וחשוק למעלה מהכל".
בתפילתו, מחדד משה כי הרצון העליון של הקב"ה הוא דווקא לקבל שבח ועבודה מנשמות שהן בתוך הבשר, בתוך הגוף בעולם הזה, ולכן- חרף הצער הנגרם מהחטאים בעולם הזה, יש לקב"ה להאריך אפו, ולאפשר תיקון של הנשמות שבתוך הגוף.
מסיים "אור החיים" הקדוש: "ולזה נתחכם משה, וריצה ה' בדבר שהוא חפץ בו, ואמר 'אלוקי הרוחות לכל בשר'- שאתה חפץ שאלהותך תהיה לרוחות בזמן שהם בבשר, ואם אתה ממיתם- אתה חסר רצון זה, ואין נכון להגביר הדינים, שיסבבו הפסד קבלת אלהותך לרוחות שבבשר, שהוא רום תכלית חשקך".
הקב"ה חפץ דווקא בעבודה של הרוחות שבבשר, דווקא בעולם הזה, וזהו היסוד האולטימטיבי להסיר חרון אף על ישראל.
גם אנו, לעיתים, נתקלים במציאות חסרה וקשה, אצלנו או בסביבתנו. התגובה הראשונית היא מחאה חריפה והתנערות, כעס גדול על הכשל המוסרי והרוחני בו נתקלנו. משה מלמד אותנו, כי בזמן משבר יש ללמד זכות על ישראל, והזכות הגדולה ביותר- היותנו רוח בתוך בשר. דווקא מתוך החיסרון שבנו נובע יסוד נחמתנו, יסוד התקווה לתיקון ולהשלמה, יסוד האמון של הקב"ה בנו.
שבת שלום ומבורך!