עיניים של אמונה
פרשתנו עוסקת בנפילה הקשה מכולן של דור המדבר – בחטא המרגלים. מנהיגי העם גררו את העם אחריהם. כיצד התבלבלו ונכשלו אנשים גדולים כל כך?
הרב יהושע וידר כ' סיון תש"פ
פרשתנו עוסקת בנפילה הקשה מכולן של דור המדבר – בחטא המרגלים. תוצאותיו של כשלון אמוני ולאומי זה גררו לא רק את דחיית הכניסה לארץ ישראל בארבעים שנה אלא, כדברי חז"ל, גם את חורבן בתי-המקדש ואת הגלות הארוכה והמרה.
לא אנשים מִשולֵי-העם גררו אחריהם את הרוב אלא המנהיגות. אנשים שנבחרו באותו דור מיוחד לייצג את העם כולו במבט ראשון בארץ המיוחלת ודאי היו מִטוֹבי העם ומגדוליו. כיצד התבלבלו ונכשלו אנשים גדולים כל כך?
תשובות רבות ועמוקות ניתנו לשאלה זו במהלך הדורות. כיוון חשיבה מסויים, הנוגע גם לדורנו ניתן למצוא בעובדה ששליחות המרגלים היתה הפעם הראשונה בה נתבעה קבוצת אנשים לפענח את המציאות ואת רצון ד' כשהיא לבדה.
במעמדים הגדולים של קריעת ים-סוף, מתן תורה וחנוכת המשכן וגם בכשלונות שנילוו אליהם היו תמיד כל ישראל יחד וחוו יחד אותן התמודדויות. כאן נשלחים שניים עשר אנשים על מנת להתבונן בארץ בעיניו של העם כולו, מתוך בטחונו הפנימי של העם בישועתו, אך כשנותרו אותם אנשים ללא המעטפת המגוננת והקדושתית של מציאותו של כלל ישראל – נכשלו והביטו בעיניהם שלהם, וכלשון הפסוק "ונהי בעינינו", כשההמשך הבלתי-נמנע הוא "כחגבים"...
רק שניים מבני הקבוצה צפו במתרחש בעיניים-של-אמונה ומסקנתם היתה אכן הפוכה מִשל היֶתר. יהושע – מכח נאמנותו הבלתי ניתנת לערעור למשה ולתורתו. וכלב – שדבק בזכות-האבות שבחברון, בנצח ישראל, ומשם שאב את האמונה והאומץ. יזכה ד' את דורנו ואת מנהיגותו ללכת בעקבותיהם!!
שבת שלום ומבורך!