חיי נצח

כתוב בספרים ששמה של הפרשה מורה על מהותה, ואם כן היינו מצפים שהפרשה תעסוק בחייו של יעקב, אך בעיון קצר נגלה שרוב הפרשה עוסקת בפרידה מיעקב אבינו, ברכותיו ומותו.

הרב דוד אמתי י"ג טבת תשע"ט

כתוב בספרים ששמה של הפרשה מורה על מהותה, ואם כן היינו מצפים שהפרשה תעסוק בחייו של יעקב, אך בעיון קצר נגלה שרוב הפרשה עוסקת בפרידה מיעקב אבינו, ברכותיו ומותו. כך גם פרשת חיי שרה מתעסקת במותה של שרה, קבורתה, והמשך חיי המשפחה לאחר מותה. מדוע אם כן שם הפרשות הוא ויחי וחיי שרה?

אומנם כתוב בגמרא ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים", דהיינו שגם במותם קרויים חיים, אך עדיין ודאי שעיקר חייהם הם בשעה שחיים בפועל ולא כשמתים?

ולעניות דעתי יש להסביר שצדיקים דווקא במותם קרויים חיים, דהיינו רק לאחר שאדם נפטר לבית עולמו אז אפשר לדעת האם כשהיה כאן בעולם היה חי או ח"ו מת, כרשעים שבחייהם קרויים מתים.

דווקא לאחר מות האדם אפשר לראות האם חייו ראויים להיקרא בשם חיים.

"חי העולמים"- הקב"ה, הוא מקור החיים, ועוצמת החיים נמדדת לפי הקרבה אליו, שנא' "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". חיים אמתיים- אלוקיים הם חיים נצחיים לעולם ועד- חי העולמים.

אם הופעת חיים נפסקת ונעלמת לגמרי, סימן הוא שאין לפנינו חיים אמתיים, אלא דבר שמנותק מהקב"ה, ואם כן אין זה חיים אלא מוות, כענין רשעים בחייהם קרויים מתים.

דווקא כשאדם מת אז אפשר לראות האם הוא נעלם לגמרי, וזו הוכחה שגם בחיי חיותו לא היה חי חיים אמתיים, או שמא אנחנו רואים המשך של חיים לאחר מותו, בילדיו, בספריו, בתורתו, או בפעולות טובות שנפעלות מכוחו בעולם, וזה סימן שגם כשהיה כאן בעולם היה חי וקיים.

הנצחיות של האדם מורה על חייו שהיו חיים אמתיים.

 נתחיל לראות את היסוד הזה בפרשת "חיי שרה". הפרשה מתחילה במות שרה, ולאחר מכן אנחנו רואים את המשך חיי המשפחה שלפיהם נדע אודות חייה של שרה האם היו אלוקיים- נצחיים.

אליעזר מביא את רבקה ליצחק, ויצחק מביאה "האהלה שרה אימו", ומסביר רש"י: "ויביאה האהלה והרי היא שרה אימו, כלומר ונעשית דוגמת שרה אימו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו." מייד לאחר מכן "וינחם יצחק אחרי אימו", כיון שכל התכונות של שרה ממשיכות ברבקה, א"כ שרה בעצם לא מתה, בית שרה ממשיך עכשיו ברבקה, ולכן יצחק מתנחם אחרי אימו, הוא מבין שבאמת אמא לא מתה.

וכן בהמשך הפרשה נאמר שאברהם משלח את בני הפילגשים ואח"כ מת "בשיבה טובה זקן ושבע... ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" ומסביר רש"י: "מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו (אף שישמעאל הבכור) והיא שיבה טובה שנאמרה באברהם."

כאשר בני הפילגשים הולכים, וישמעאל מודה שיצחק הוא הממשיך של אברהם, אז אברהם יכול למות בשקט ובשלוה, כי הוא מבין שהוא לא מת, יצחק ימשיך אותו ויוכיח כאלף עדים שהוא עדיין חי.

והנה זה פלא שההפטרה של חיי שרה עוסקת בסוף חיי דוד המלך "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו... ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך", ולאחר שבת שבע ונתן הנביא מדברים עם המלך, והמלך מבטיח ששלמה ימלוך אחריו, אז אומרת בת שבע: "יחי אדוני המלך דוד לעולם". הרי דוד המלך עומד למות? אלא שעכשיו אנחנו יודעים שדוד יחיה לעולם, כי שלמה ימשיך אותו ואת דרכו, ויראה לכולם שדוד חי וקיים.

 פרשת "ויחי" עוסקת בעיקר בסיום חייו של יעקב, בעתידות אשר יקרו לבניו באחרית הימים, בקבורתו, וביחסים שבין יוסף ואחיו. אילו הדברים שילמדו אותנו על חיי יעקב. כשבני יעקב ממשיכים את שירת חייו של יעקב, כשיוסף סולח לאחים ואחדות המשפחה נשמרת, כשמנשה לא מקנא באפרים הצעיר,אז מתברר שאכן "יעקב אבינו לא מת".

 הפטרת "ויחי" עוסקת בהמשכה של הפטרת "חיי שרה", "ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר" עד הפסוק "ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותיכון מלכותו מאוד". גם כאן חייו של דוד ממשיכים בחיי שלמה בנו, שיושב על כיסאו. "דוד מלך ישראל חי וקיים".

 שנזכה לחיות חיים אמיתיים מלאים בחיי אמת- חיי נצח.

שבת שלום ומבורך!