סתימת גילוי הקץ
הרב רענן ביגון י"ג טבת תשפ"ב
רש"י בתחילת הפרשת מביא את דברי המדרש "ויחי יעקב" – "למה פרשה זה סתומה ?.... שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו,"
כלומר – בספר תורה יש חלוקה לפסקאות, דהיינו רווח של כמה מילים. ולפי רוב הפסקה מתחילה בשורה חדשה. וזו נקראת "פרשה פתוחה". שואלים חז"ל מדוע הפסקה שמתחילה במילים "ויחי יעקב " היא "סתומה. דהיינו, מתחילה באמצע השורה.
ובהמשך הפרשה מביא רש"י את המדרש על הפסוק "וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃" שיעקב תכנן לגלות לבניו את קץ הימים. "ונסתלקה שכינה ממנו, והתחיל אומר דברים אחרים".
בפשטות הכוונה - שיעקב מכריז, שיעסוק ב"אחרית הימים" דהיינו כיצד יראו ימות המשיח. מצד שני התוכן של הברכות לא מתמקדות באחרית הימים, אלא בתיאור של האופי כל אחד מהשבטים כולל החסרונות.
שואל הפרי צדיק, מדוע א"כ הפסקה של "ויחי" סתומה. ולא הפסקה של הברכות "ויקרא יעקב.." שהיא דווקא פתוחה ? ומבאר הפרי צדיק - ש"אחרית הימים" . אינה רק תיאור זמן היסטורי. אלא פרוש המילה "אחרית" הוא שבסוף יהיה הכל לטובה. כפי שנראה מלשון הפסוק. בירמיהו (כ"ט:י"א) "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם י"י מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה." כלומר :יעקב לימד אותם. יסוד חשוב מאד - שבאמת דווקא הצרות והגלויות אלו שמובילים את עם ישראל לגאולה ולשלימות. וזו הנהגת ה' שהאור מופיע דווקא מתוך החושך. ובאמת עם ישראל זקוק מאד לחיזוק הזה דווקא בזמן הירידה למצריים. ירידה לגלות, שסופה לא ידוע. מציאות המובילה להרגשת חוסר תוחלת, חוסר אמונה. ויעקב מרומם אותם להכרה. שבאמת הגאולה מתחילה בתחילת הגלות. (כדברי המהר"ל בנצח ישראל )
אך יעקב תכנן לתת לבניו הדרכה יותר מפורטת - אומרים חז"ל ש"ביקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו". הכוונה שיסביר להם באיזה אופן הצרות והגלות מובילות לגאולה. דהיינו שנראה בעניים את האור שבתוך החושך. וכאשר עם ישראל ידע באופן מדויק כיצד הצרה יוצרת גאולה. ומתוך כך אנו נוכל לדעת כיצד להתנהג באופן מדויק במסע המורכב הזה, איזו פעולה מעכבת את הגאולה איזו מקדמת אותה. ובכך נהיה שותפים עם הקב"ה בהנהגת המציאות.
כלומר - ההבנה איך מתוך המציאות של "וישב ישראל בארץ מצריים... ויאחזו בה. ... " עם ישראל יתעלה למציאות של חיים שלמים, ולגאולה שלמה. כפי שאפשר לפרש את " ויחי יעקב בארץ מצריים " ש"ויחי" אינו רק מלשון חיים ולא מוות. אלא מלשון חיות וגאולה מתוך המציאות של מצריים. והארה זו, כיצד הגאולה נבנית בתוך המציאות של הגלות, נסתמה מנבואת יעקב.
ועל פי זה אפשר להבין מדוע דווקא הפסקה של "ויחי יעקב" סתומה. ולא הפרשה של הברכות.
חז"ל באו ללמד אותנו - בכך שהקב"ה סתם מאתנו את גילוי הקץ. דהיינו שאין אנו יודעים באופן מדויק כיצד לפעול במציאות. אין כאן תקלה או עונש. אלא הכוונה עקרונית שעבודת ה' שלנו היא שנצטרך להתמודד בעצמנו, נתלבט ונחליט איך להתנהג במסע הארוך של הגלות. וזה עצמו חלק מהבאת הגאולה.
אפשר לומר על פי זה . שהברכות הם עצות לכל שבט. איך להשתלב בתוך המסע המורכב של עם ישראל. על פי התכונה המיוחדת של כל שבט ושבט.
ולסיום - שנזכה בע"ה להיות שותפים עם אל בבניין האומה. כל אחד על פי תכונתו וכשרונו . ומתוך כך נזכה לראות בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו – אמן.