מדוע זה צחקה שרה? אביבה סגל
היתכן כי שרה אמנו, אב – טיפוס של הצדקת האמיתית, הטילה ספק בהבטחת ה'? הרי עליה כתוב: "שרה אמנו יחידה בעולם ועקרת הבית".
הרב חיים פלק י"ט חשון תשפ"א
אביבה סגל היא אישה מיוחדת שביתה היה בית וועד לחכמים והתקיים בו שיעור תורה מידי שבוע, זכיתי ללמוד איתה ועם חברותיה פרשות שבוע והיא בבחינת בור סוד שאינו מאבד טיפה, דברי התורה שמופיעים לפניכן באים מפיה של אישה, משוררת, תלמידת חכם וצנועה בצניעות מיוחדת.
כדאי לקרוא, הרב חיים פלק.
"ותצחק שרה בקרבה לאמר: אחרי בלוני היתה לי עדנה ואדוני זקן"
הפרשנים רובם ככולם מתייחסים לדברי שרה אלה כשאלה הכוללת בתוכה נימה של לעג. פירוש מעין זה מותיר אותנו עם מספר בעיות:
הייתכן כי שרה אמנו, אב – טיפוס של הצדקת האמתית, הטילה ספק בהבטחת ה'? הרי עליה כתוב: "שרה אמנו יחידה בעולם ועקרת הבית". אם אמנם היתה שרה אישה הלועגת ליכולת ה' לחולל נס, למה בחר בה ה' כאם האומה? בה, דווקא בה כפי שאמר לאברהם שלוש פעמים:
א. "וגם נתתי ממנה לך בן...מלכי עמים ממנה יהיו"
ב. "אבל שרה אשתך ילדת בן והקמת את בריתי אתו"
ג. " ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה"
בפרשת "חיי שרה" מפרש רש"י את ריבוי המלה "שנים" (מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים) כך: בת ק' כבת כ' לחטא. מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשים אף בת ק' ללא חטא" בגיל תשעים צחקה שרה ולו היה זה צחוק של חוסר אמון ביחס לקב"ה, לא היה רש"י פוטר אותה מחטא בגיל 100.
שרה נחשבת לגדולת הנביאות מאחר ורק איתה דבר ה' בעניין פרטי. והמדרש מוסיף לנו: "מעולם לא נזקק הקב"ה לשיחה עם אישה אלא עם אותה צדקת" ומה אמר ה' לשרה באותה השיחה? "לא, כי צחקת" האם מילות נזיפה הן הן אשר תהפוכנה אותה לגדולת הנביאות?
לעניות דעתי אי אפשר ליישר את הבעיות הנ"ל אם נקבל את דברי שרה בשאלה לכן אני מציקה כי אין לפנינו שאלה כלל ועיקר. שרה אמנו, הצדקת, הנביאה הראויה להיות אם הלאום, לא שאלה שאלה אלא אישרה את דברי ה' וקיבלה אותם כעובדה. זאת אנסה להבהיר ע"י נקודות מספר מבלי, חלילה, להוסיף לכותב או לגרוע ממנו אפילו אות אחת.
מבחינה לשונית אין כל הצדקה להתייחס למילים: "אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן" כלאל שאלה. מלת השאלה "האם" איננה מופיעה. מבחינה לשונית אין כל הצדקה להתייחס
אלא מה בכל זאת בפיה של שרה, ומה היא מביעה? כאשר המלאך שואל "איה שרה אשתך?" ואברהם עונה "הנה באוהל", מפרש רש"י כי רצה ה' להבליט את צניעותה של שרה כדי לחבבה על אישה. והנה מיד נמצאת לפנינו דוגמא של צניעות זו: נתאר לעצמינו בת צנועה היום, מצאצאיה של שרה אמנו, אשר במשך שנים רבות הייתה עקרה ואבדה לה כל תקווה בעניין זה. היא מבקרת אצל הרופא והלה מבשר לה כי בכל זאת תוכל להרות. האם תצא לחדר המתנה ותזעק ותצחק בקולי קולות ותודיע לכל מאן דבעי את אשר בישר לה הרופא? או שמא תשמור את הסוד ותביע את אשרה בחיוך של שמחה? על בחירתה בדרך השניה לית מאן דפליג. וכך עשתה שרה אלפי שניה לפניה. צחקה בקרבה וקבעה עובדה מבוססת על הבטחת ה' – " אחרי בלותי היתה לי עדנה" , ואפילו אם גם בעלי כבר זקן.
אונקלוס מתרגם " ותצחק שרה – חייכת שרה" אמנם כן, שרה חייכה. . לאור זאת אינני רואה כל מניעה "אפיקורסית" לקבל את צחוקה של שרה כצחוק של שמחה מאופקת כהולם לצדקת המגלת את תמצית הצניעות ומהותה. בעקבות זאת אפוא, אוכל להמשיך ולהסביר מדוע אין דבריה צריכים להתפרש כשאלה. אלו סימוכין יש לי לטענה זו?
א. אברהם ביקש מאשתו לאפות עוגות מקמח סולת לכבוד האורחים (מלאכים) אולי בין המאכלים שהוא מנים בפניהם – חמאה, חלב, בשר – העוגות של שרה בולטות בהיעדרותן. כל כך למה? את התשובה משיב לנו רש"י בשיא פשטותה : תוך כדי לישת הבצק הרגישה שרה כי נפתח מקורה ולכן הייתה טומאה בעיסה. בתלמוד מובא: "באותו היום פרסה נידחה של שרה" כיוון שכך עוד לפני בשורת המלאך הבחינה שרה כי התחולל נס בהתחדשות נעוריה. מה יכול להכין אותה לקראת קבלת בשורה על הריונה המתקרב יותר מאשר התחדשות נידתה?
ב. אם כאלה היו פני הדברים, אזי מדוע כעס ה' ומדע שאל את אברהם " מדוע זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אני אלד ואני זקנתי?" מילת המפתח היא זה, זה=עתה. ובכן ה' שואל את אברהם מדוע שרה צוחקת רק עכשיו ולא שלשום כאשר הוא בישר לאברהם את הבשורה הגורלית. ואני חושבת כי על אברהם הוא כעס מדוע לא סיפר לאשתו מיד עם קבלת הבשורה? למה שתר במשך יומיים? אברהם עסק במילתו ובמילת ישמעאל בנו ויתר בני ביתו ואחרי כן היה כואב את כאב המילה, וגם עמד על המשמר לקבל אורחים ולא התפנה לדבר עם שרה.
למרות הכל ואף על פי כן, כתוב: "ותכחש שרה : לאמר לא צחקתי כי : יראה ויאמר : לא כי צחקת." איך נפרש זאת ? אליהו כי טוב מביא שקווי הפסיק בין המילים באים במקום מילים חסרות. בפסוק, "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה" מסביר הרמב"ן – ואחרים – כאילו חסרה עצם השיחה והוא מציע את תוכן שיחתם. (אם כי דווקא שם לא מופיעים קווי פיסוק) לכן, אין עוברים על שום איסור אם מנסים לתאר את מחשבותיה של שרה בעת שיחתה עם הקב"ה. אלך, אפוא, לפי שיטת כי- טוב, אם כי לא לבחור באותן מילים חסרות בהן בחר הוא. "ותכחש שרה(שצחקה מלעג) לאמר לא צחקתי כי לא האמנתי, אלא מפני ששמחתי, כי.. ואז נזכרה שהיא מדברת עם הקב"ה ויראה. ואז הוא עונה לה – ויאמר ( אל תאמרי) לא כי צחקת, אל לך לפחד. טוב שידעו הבריות כי צחקת מפני שכל מה שעומד לקרות בעתיד הקרוב יגרום לצחוק. חיזוק לזה מצאתי בפירוש של שמשון רפאל הירש אשר מפרש: " אל תכחדי, אדרבה אל לך לשכוח כי אכן צחקת, שעוד עתידים הבריות לומר כי בזקנה מופלגת.. זכתה למילוי משאלתה העליונה בעולם הזאת."
יש לשים לב כי הפסוק האחרון האומר, "שוב אשוב אליך" מופנה לאברהם ולא לשרה. שרה יודעת זאת, אין צורך להזכיר לה.
אפשר לסכם פסוקים י"ב -ט"ו בפרק י"ח של בראשית בשלושה משפטים:
- שרה האמינה באמונה שלמה ומיידית כי ייוולד לה בן במועד הנקוב.
- ה' הוכיח את אברהם שלא מסר את הבשורה לשרה ביום נמסרה לו.
- שרה עומדת על שלה שלא צחקה מלעג אלה משמחה וה' מצדיק את צחוקה – שמחתה.
יהי רצון וה' ימלא את בקשתי וידונו את שרה אמנו לכף זכות.
אביבה סגל.