מנהיג בכל מצב

בשבועיים שעברו קראנו בתורה על לידת בניו של יעקב, השבטים. החל מפרשתנו ועד לסיום חומש בראשית בולטת מבניהם במיוחד דמותו של יוסף.

הרב יהושע וידר כ"ה כסלו תשפ"א

בשבועיים שעברו קראנו בתורה על לידת בניו של יעקב, השבטים. החל מפרשתנו ועד לסיום חומש בראשית בולטת מבניהם במיוחד דמותו של יוסף, שבסופו של החומש יתברר כי גם הוא מעֵין 'אב' – בניו שלו הופכים להיות שנַיים מהשבטים. אולם עד לשיא זה עובר יוסף דרך חתחתים רוויַת סכנות שראשיתה בפרשתנו.

החל מראשית הפרשה נראה בבירור כי יוסף מודע למיוחדותו ואף איננו חושש לשתף בה את אחיו, להם הוא מספר על חלומותיו. ההמשך הקשה היה עשוי לשבור את רוחו של כל אדם השואף לגדולות – אֶחָיו מוכרים אותו לעבד והוא מוגלה מארצו, כשבראיה ריאלית הסיכוי שישתחרר אי-פעם מעבדותו וישוב אל משפחתו, ולו רק כבן בין הבנים, לא כמנהיג – נראה קלוש ביותר.

כתבנו "ההמשך הקשה היה עשוי לשבור את רוחו של כל אדם השואף לגדולות", והדבר מובן: האגו נפגע, האמביציה והאמון-העצמי נחלשים, ואת מקומו של הרצון העַז תופסים המרירות והיֵאוש. אולם יוסף לא היה "שואף לגדולות" אלא גדול. שאיפותיו לא היו גדולות מיכולתו אלא ביטאו עוצמת אישיות שאיננה תלויַת סביבה ואישורים חיצוניים.

ראָיָה לכך מצויה בהמשך הפרשה, בניסיון אשת-פוטיפר. יוסף יודע שהוא עלול לשלם מחיר כבד על נאמנותו לערכי בית-אבא, אותו בית שהשליך אותו. אין מי שיתמוך בו, ולעומת זאת – מעמדו עשוי להשתפר פלאים וגם ליֵצר יש מה לומר...

כאן מתברר שיוסף הוא אכן מנהיג אמיתי – איש-חזון הנאמן אך ורק לאלוקיו ולערכים המוסריים הנגזרים מאמונתו, אדם ששום פיתוי ואיום לא יזיזוהו מעקרונותיו. כשמנהיגות זו עומדת במבחן הבור (בפעם השניה!) נשלם תהליך ההכשרה ובשבוע הבא כבר נפגוש ביוסף שמנהיגותו ממומשת – שליטהּ בפועל של המעצמה הגדולה באזור.