יציבות והתקדמות
תכונה בסיסית ביוסף היא התביעה להתקדמות מתמדת. לאחר שנות הציפיה הארוכות השם שהניקה רחל לבן הכה מיוחל היה "יוסף" מתוך תפילתה שתזכה לתוספת של בן נוסף
הרב יהושע וידר כ"ב כסלו תשפ"ב
פרשתנו פותחת במילים "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב". לאחר שנות תלאות ונדודים חוזר סוף סוף יעקב אבינו ל"אֶרֶץ מְ אָבִיו", כשהפועל "וַיֵּשֶׁב" מעיד על יציבות וקביעות. אולם המנוחה נמשכת לאורך פסוק אחד בדיוק. בפסוק הבא מתחיל כבר להיות מתואר המתח שבין יוסף לאֶחיו, המתגלגל לפרשיה ארוכה של תלאות וצער.
רש"י מביא את דברי חז"ל על פסוק זה: "ביקש יעקב לֵישב בשלוה - קפץ עליו רוגזו של יוסף". האב המבקש לשבת בשלוה הוא דווקא יעקב, והרוגז הוא דווקא של יוסף (לא של "יוסף ואחיו", או "רוגזם של שמעון ולוי"). ישנו פן בו יעקב ויוסף מאד שונים זה מזה ובו דווקא הם משלימים זה את זה.
תכונה בסיסית ביעקב אבינו היא היציבות והקביעות, "יעקב קראוֹ בית" (פסחים פח ע"א). יעקב מכיל וממזג באישיותו בצורה הרמונית את נטיותיהם של אביו וסבו הגדולים, אבותינו אברהם ויצחק, לכן אין הוא נקרא "יוֹשֵׁב אוֹהֶל" אלא "יוֹשֵׁב אוֹהָלִים", שני האוהלים של אבותיו (הראי"ה קוק, מדות הראיה, יראה; ב, ומקורותיו שם). תכונה בסיסית ביוסף היא התביעה להתקדמות מתמדת. לאחר שנות הציפיה הארוכות השם שהניקה רחל לבן הכה מיוחל היה "יוסף" מתוך תפילתה שתזכה לתוספת של בן נוסף. כך גם רומזת כתונת-הפסים שלו שאין הוא מסתפק בגוון אחד אלא מבקש תמיד להוסיף ולהרבות עושר גוונים. שני הצדדים הללו משלימים זה את זה: היציבות כשלעצמה, ללא שאיפת התוספת עלולה להפוך לקיפאון ולקיבעון מנוֵון, ואילו התקדמות ללא יציבות עלולה להגיע להתפזרות וטשטוש. לכן, כפי שמעיד יהודה: "נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" (בראשית מד, ל).
זוהי פתיחתה של פרשתנו, כשיעקב מבקש לשבת בשלווה קופצת עליו תביעתה של המציאות להתקדם, תביעה המגולמת באישיותו של יוסף. כך גם הביטוי "חֲנֻכַּת הַבַּיִת", במזמור שנהוג לאומרו בימי החנוכה. התחדשות מתמדת, חנוכה, בתוכו של הבית, היציבות.