כי תצא תשפ"ב- לזכור זה לחיות
בסיומו של שפע גדוש זה של מצוות נחתמת פרשתנו במצוה מיוחדת – מצות זכירת מעשה עמלק. מצוה זו מעצבת את מימד הזיכרון הלאומי שלנו, זיכרון שמעֵבר לחויה האישית האומר שעל אף ההתמודדויות השונות של כל דור ודור – כולנו חוליות בשרשרת אחת שאופן המשך התקיימותה תלוי גם במוּדעותנו ליסודות המכוננים שלה
הרב יהושע וידר י"ג אלול תשפ"ב
גם מבט חפוז על פרשתנו יקלוט את שפע המצוות המופיעות בה. בכל התורה כולה לא קיימת עוד פרשה
בה מצויות מצוות כה רבות. מצוות אלו אינן פרטים רבים של נושא אחד, אלא עושרהּ של פרשתנו כולל
גם את מיגוון התחומים המוזכרים בה – נושאים משפחתיים כמו הורות ואישות, נושאים חברתיים-
כלכליים כמו איסור הלנת-שכר ודיני מידות ומשקלות, נושאים לאומיים כמו חלק מדיני מלחמה וגם,
כמובן, מצוות שבין אדם למקום כמו כלאיים, ציצית, שילוח-הקן ועוד.
בסיומו של שפע גדוש זה של מצוות נחתמת פרשתנו במצוה מיוחדת – מצות זכירת מעשה עמלק. מצוה זו
מעצבת את מימד הזיכרון הלאומי שלנו, זיכרון שמעֵבר לחויה האישית האומר שעל אף ההתמודדויות
השונות של כל דור ודור – כולנו חוליות בשרשרת אחת שאופן המשך התקיימותה תלוי גם במוּדעותנו
ליסודות המכוננים שלה.
נראה ששפע המצוות שלאורך הפרשה מלמד אותנו כיצד בנוי הזיכרון הלאומי: לא על עצירת החיים
והתייחדות עם מאורעות שחלפו זה מכבר אלא דווקא מתוך מפגש עם דיוקנם של חיים ישראליים מלאים,
הבנויים בכל מישוריהם על יסוד הדבֵקוּת בד' המתממשת יום יום בחיי התורה המשפחה והחברה,
החקלאות והצבא, דווקא חיים מלאים אלו מאפשרים לנו לקלוט את עומק הזעזוע שחולל המפגש עם
הפכם הגמור, עם לאומיות של רשע וכוחניות.
גם במעגל השנה ההכנה ל'יום הזיכרון', ככינויו בתורה של ראש-השנה, אין פירושה בלימה של כוחות
החיים אלא אדרבא – העצמתם מתוך ההיזכרות הגוברת והולכת בשורשם הערכי כחיים אישיים ולאומיים
של בניו של מקום.