להתחיל בראש טוב!
במצב הרגיש של סף הכניסה לשנה חדשה, שנה שאין לדעת מה טמון בה עבורנו, כאומה וכיחידים...
הרב יהושע וידר כ"ו אלול תשפ"א
פרשת ניצבים, היא האחרונה הנקראת בתורה בסדר השנה. פרשה זו נאמרת על הסף, על סף הפרידה ממשה רבנו והכניסה לארץ המובטחת, וגם נקראת על סיפה של השנה החדשה. מצבֵי סף הם רגישים מאד, טמונה בהם הזדמנות גדולה להתקדמות באיכות ובכמות העולות בהרבה על אלו של ימות השיגרה, אולם חוסר-האיזון, הטבעי לזמנים שכאלו, עלול גם ליצור שיבושים שההרגל שביום-יום, במובנו החיובי, עשוי למנוע. יתכן וזהו השורש לחששו של משה רבנו, הרועה הנאמן, המוסר נפשו גם על כבשה תועה אחת, שמא קיימים בעם מישהו, יחיד יחידה או ציבור, "אֲשֶׁר לְבָבוֹ פוֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ד' אֱלֹקֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבוֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִים הָהֵם" (דברים כט, יז)
אותו נַשָֹּא אפשרי של הרהור/ערעור קטלני נקרא בהמשך אותו פסוק "שׁוֹרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה". אומר רבנו בחיי "האֶרס נקרא 'רֹאש' לפי שהוא ראש לכל המרורים", ומוסיף רבי יוסף בכור-שור שהכוונה היא ל"ראש של מחשבה רעה שלאחר זמן תבוא לידי מעשה, ויפרה וירבה דבר רע ומר כראש ולענה". עיקר הבעיה היא בראש, אם בתודעת האדם נמצא מקום לא-פתור, ספק מנקר שהאדם מטייח או כעס על הבורא, חלילה, עלולים כל אלו לצאת אל הפועל בהמשך התהליך בצורה הרסנית.
במצב הרגיש של סף הכניסה לשנה חדשה, שנה שאין לדעת מה טמון בה עבורנו, כאומה וכיחידים, הנחוץ מכל הוא לשמור על הראש מפני פחדים ומחשבות יאוש העלולים לפוגג את העמידה הראויה נוכח פני ד' ביום המלכתו, ואדרבא – יש לרומם את הראש, את הגישה, מתוך אותו בטחון בחסד ד' עלינו שמתוכו אין אנו צמים בראש-השנה, כפי שאולי היה מתבקש ביום כה הרה-גורל, אלא חוגגים אותו כיום-טוב שתפילותיו נאמרות לא מתוך עליבות אלא מתוך הכרה כי "כִּי מַקְדִּישֶׁיךָ בִּקְדֻשָּׁתְךָ קִדַּשְׁתָּ. נָאֶה לְקָדוֹשׁ פְּאֵר מִקְּדוֹשִׁים".