אתגר השפע
פרשתנו פותחת בתיאור השפע הרב שבארץ ישראל. הן השפע הטבעי הקיים בה, והן השפע והפריון בו נתברך בשִבתנו בה.
הרב יהושע וידר כ"א אב תשפ"א
פרשתנו פותחת בתיאור השפע הרב שבארץ ישראל. הן השפע הטבעי הקיים בה, "עיינות ותהומות" "חיטה ושעורה" ועוד, והן השפע והפריון בו נתברך בשִבתנו בה. תיאור זה לא נועד רק לגרום לעם להודות לד' על הארץ הטובה שנתן לנו אלא הוא חלק מדברי תוכחתו ואזהרותיו של משה רבנו את העם ערב הכניסה לארץ.
מצב של שפע הוא נח מאד, וד' הטוב מעניק אותו לעמו באהבה. אך כדי שניתן יהיה ליהנות ממנו באמת עלינו להיות מוּדעים לַסכנות הלא-מעטות הכרוכות בו: פינוק-יתר עלול לגרום להתנוונות רוחנית ולכפיות טובה. התחושה ש"הנה, עשינו חַיִל" עלולה לגרום לנו לשכוח מי הוא הנותן לנו את הכח לעשות את החיל הזה. לא לחינם הזהירנו החכם-מכל-אדם מפני העושר השמור לבעליו לרעתו (קהלת ה, יב).
כדי לחדד אזהרות אלו חוזר משה רבנו ומזכיר, והפעם כבר לא ברמז, כבתחילת החומש, את כשלונותיו העיקריים של העם במדבר, כשלאחר-מכן הוא מַתוֶה לנו את תמצית המבוקש האלקי מאיתנו, מה הוא שואל מעימנו (י, יב).
רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל) כותב על פסוק זה בהקדמתו לספר "מסילת ישרים": "כָּאן כָּלַל כָּל חֶלְקֵי שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה הַנִּרְצֵית לַד' יִתְבָּרַךְ, וְהֵם: הַיִּרְאָה, הַהֲלִיכָה בִּדְרָכָיו, הָאַהֲבָה, שְׁלֵמוּת הַלֵּב, וּשְׁמִירַת כָּל הַמִּצְוֹת". שלמות זו כוללת את עולמו הרוחני של אדם, את עולמו הרִגשי והמידותי, ואת דרך חייו המעשית. רק תשומת-לב לשלושת הרבדים כאחד, ותמיד, תאפשר לנו לקבל את השפע האלקי ולהשתמש בו לתכליתו המקורית – לזכות באמצעותו לציווי ולייעוד שבפרשתנו "וּלְדָבְקָה בוֹ".