שמור את חודש האביב
פרשתנו, פרשת "ראה", עוסקת בעולם הקודש, ובמרכזיותו ביחס לעולם החול.
הרב רונן טמיר כ"ח אב תשפ"א
פרשתנו, פרשת "ראה", עוסקת בעולם הקודש, ובמרכזיותו ביחס לעולם החול. בציר המקום- בית המקדש, "המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם", בציר האנושי- היחס לכהנים וללויים בתרומות ומעשרות, ובציר הזמן- הרחבה בעניין המועדים.
בתחילת סדרת המועדים, מציינת התורה: "שמור את חודש האביב, ועשית פסח לה' אלוקיך, כי בחודש האביב הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה". מכאן למדו חז"ל על הצורך לעבר את השנה, כדי שחודש ניסן ייצא תמיד בעונת האביב. אך עדיין יש להתבונן, מדוע מוסיפה התורה את יציאת מצרים כסיבה לחגוג את פסח באביב?
מחדש הנצי"ב יסוד חשוב. "ויש לנו לדעת ולהתבונן, כי כמו חודש האביב, המסוגל להפוך כל זרע לצומח, ומחדש להחליף כח, כך החודש הזה אות לישראל, אשר עוד נחליף כח, ו'בניסן עתידין להיגאל'. ומי שמתבונן יותר, רואה כי ישראל בעולם כמו השתות(-התשתית) בכל פרי, שהוא הגרעין, שאין אדם מחבב כל כך הגרעין לאכילה, ואינו נשמר כמו גוף הפרי, שמוכשר להנאת האדם. אך מכל מקום, הגרעין הוא שומר את קיום המין, ובשעה שמגיע לירח האביב, הוא(-הגרעין) היקר מכל הפרי, וכל הפרי נרקב, והגרעין שח לארץ, ומגיע למשוש דרכו ולעשות פרי.
כך ישראל בעולם- בהליכות הטבע אינם נראים לעיקר בעולם, אבל המה המקיימים את העולם. וכאשר יגיע מועדם- אז יהיה משוש דרכם להיות גדלים והולכים, ומעלים את מין האדם בכלל. ועל זה נקרא 'חודש האביב'."
הציווי לשמור את חודש האביב הוא יסוד האמונה בהתקדמות העולם, בצעידתו לקראת גאולתו. האביב מסמל את ההצמחה, החזרה אל השורש והזרע, וממנו לשאוב את הכוחות לכלל המציאות. עם ישראל מגיע לגאולתו דווקא בחודש האביב, בחודש המדגיש את כח הזרע, ובו הוא נולד מחדש, בדרך לצמיחת האנושות כולה.
ראוי לציין, כי הציווי "שמור" מוכר לנו גם מהשבת. "שמור את יום השבת לקדשו". שם, מבארים חז"ל כי שמירת השבת, מעבר לאיסורי מלאכה הכלולים בה, קשורה לציפיה לקראת בואה של הבת, כפי שגם נאמר לגבי יעקב, בעניין חלומותיו של יוסף, "ואביו שמר את הדבר", וביאר רש"י "שהיה ממתין ומצפה מתי יבוא". השמירה משמעותה המתנה, מתוך אמון בוודאות הדבר. אנו נדרשים לשמור את המושג "אביב", ואת החודש שבו מתגלה יסוד האביב.
במהלך השנה, ישנם כמה "חודשי אביב". האביב המוכר, הוא זה המגיע לקראת פסח, כאשר הכל מתחדש, הן במישור החקלאי והן במישור התודעתי-נפשי. בעולם התורה יש "אביב" נוסף. בית המדרש מתחדש בא' אלול. שם מתחילה הארה חדשה, שנה חדשה, ומתוך כך- צמיחה והתחדשות של הלומדים, ובהקשר שלנו- של הלומדות. דווקא באביב, בהתחלה ובראשית, יש צורך בתשומת לב רבה ובדיוק גדול, כדי שהצמיחה אכן תהיה לברכה.
שבת שלום ומבורך!