לא נוקבים את השם | אמור תשפ"ג

תחילתה של פרשת אמור מלמדת אותנו על חשיבות שלמותו של הכלי: על הקורבנות ועל המקריבים כאחד להיות נקיים מכל מום. בסופה של הפרשה אנו לומדים על ארוע חריג

הרב יהושע וידר י"ד אייר תשפ"ג

תחילתה של פרשת אמור מלמדת אותנו על חשיבות שלמותו של הכלי: על הקורבנות ועל המקריבים
כאחד להיות נקיים מכל מום. בסופה של הפרשה אנו לומדים על ארוע חריג וחמור שגם הוא עוסק
בהופעתו של מעֵין מום בריקמת-החיים של החֶברה הישראלית ובדרך הטיפול בו. אדם שנוצר מִקשר
הרסני בין איש מצרי לאשה ישראלית נוקב את השם ומקלל. בכך הוא חושף את חוסר שייכותו לחייו של
עם ישראל, ומתברר כגידול חיצוני שתקנתו הינה רק בהסרתו.
חז"ל מגלים לנו כי שורשה של מציאות מעוותת זו נעוץ באישיותה של אותה אם ישראלית, שהיתה
פטפטנית קלת-דעת וסקרנית, עד שנתגלגלו הדברים והיא היתה ליחידה מבנות ישראל שהרתה למצרי,
מציאות חולנית שסופה חילול השם המצריך תיקון קשה.
בן ישראל אמיתי איננו נוקב את השם גם על רקע מצבי חיים קשים ומקוממים. שמו של הבורא,
בהופעותיו השונות ובכל כינוייו הוא גילוי של סדר הופעת טובו האינסופי בהנביעו שפע-חיים לכל
העולמות. הכבוד שאדם רוחש לערכים עליונים וקדושים מעיד על שייכותו הפנימית אליהם, ואילו חוסר
כבוד מעיד על נתק פנימי.
גם ציוויי התורה והדרכותיה, ולמעשה כל מילה ופסוק בה וכולה כאחד הינם משמותיו של הבורא.
פנימיות התורה עוסקת בהכרת אותם שמות באופן מפורט יותר, וזה הזמן, ערב ל"ג בעומר, וזו הפרשה,
המחדדים את הצורך להיזהר מפופולארזיציה זולה של הקבלה, מתוך סקרנות קלת-דעת, שכמוה כנקיבת
שם השם.