ושבתה הארץ שבת לה'

בהר תשע"ט - ושבתה הארץ שבת לה'

הרב רונן טמיר י"ב אייר תשע"ט

פרשתנו, פרשת "בהר סיני", עוסקת במטרה העליונה של מתן תורתנו בסיני – השראת השכינה בארץ. לכן, נבחרה מצוות השמיטה כבניין אב לכל התורה כולה, כדוגמא לכך שכל שאר המצוות נאמרו כללותיהן ופרטיהן ודקדוקיהן בסיני.
הרב קוק, בהקדמתו לספרו "שבת הארץ", מאיר את עינינו בחשיבות מצוות השמיטה. "את אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד – פועלת היא השמיטה על האומה בכללה. צורך מיוחד הוא לאומה זו, שהיצירה האלוקית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלוקי שלה בכל מלוא זהרו, אשר לא ישביתוהו חיי החברה של החול עם העמל והדאגה, הזעף והתחרות אשר להם, למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה בכללותה כמו שהיא".
תכלית השבת בחיי היחיד, והשמיטה בחיי האומה – היא להעניק הזדמנות לנוח מעט משטף החיים ולחשוף את מעין החיים האמיתי – טהרת הנשמה. לעיתים אנו נגררים להתנהלות עמוסת פרטים שמטשטשת לנו את המטרה הכללית לשמה אנו חיים. לכן – נתן לנו הקב"ה מתנה טובה ושבת שמה, מתנה שבזכותה אנו זוכים לחבר עצמנו מחדש אל האופק הטהור, אל התכלית האמיתית של החיים.
מוסיף הרב: " היחיד מתנער מחיי החול לפרקים קרובים – בכל שבת, "באה שבת באה מנוחה" – מתחילה הנפש להשתחרר מכבליה הקשים. 'ביום הניח ה' לך מעצבך ומרוגזך ומן העבודה הקשה אשר עובד בך' ". לשבת תפקיד משולש:
א. מנוחה מעבודה קשה, מנוחה פיזית תוך שביתת מלאכה.
ב. מנוחה מהרוגז המתלווה לעשיית החול, מנוחה נפשית מהלחץ.
ג. מנוחה מהעצבות, מהייאוש הנובע מהיות העולם הטכני גלגל חוזר ללא תכלית.
השבת מסמנת לנו את מטרת השגרה – מעין עולם הבא.
לאור זאת אנו מבינים כי השבת אינה כך משורש ש.ב.ת שמשמעותו אי עשיית מלאכה, אלא גם ואולי בעיקר – מהשורש ש.ו.ב. שמשמעותו תשובה וחזרה אל יסוד החיים.
כך גם שנת השמיטה – שנה בה האומה כולה שובתת מעבודת האדמה ומתוך כך שבה אל עצמה, אל עצמיותה, אל אלוקיה.
אשרינו שזכינו למתנת השבת, הגואלת אותנו מהעצבות של חיי חומר ללא תכלית ומביאה אותנו אל האושר של קרבת אלוקים, במישור הפרטי ובמישור הלאומי.

שבת שלום ומבורך!