ויצא ביובל ושב לאחוזתו | בהר בחוקותי תשפ"ג
אנחנו זוכים לחיות בדור התחיה, ולראות עין בעין בשוב ה' לציון. יחד עם ההשתדלות לזרז את תהליך הגאולה, עלינו לחזק את הביטחון שלנו בוודאות הגאולה, ולהפנים את היסוד החשוב שמלמד אותנו "אור החיים" הקדוש, שהגאולה קשורה בקשר בל ינתק להשגחת ה' עלינו, והיא אינה תלויה בעשיה כלשהי מצידנו
הרב רונן טמיר כ"א אייר תשפ"ג
פרשת "בהר-בחוקותי" עוסקת בחלקה הגדול בירושת ארץ ישראל, על שלל השלכותיה- במישור הפרטי והכללי. שמיטה ויובל, גאולת נחלות, ברכת ה' בשמירת המצוות והסדר האלוקי של גלות וגאולה- שזורים בפרשות אלה, המסכמות את ספר ויקרא, ספר השראת השכינה.
בפרשת גאולת הנחלות, מבארת התורה את האפשרויות השונות לגאולת אחוזה. "כי ימוך אחיך, ומכר מאחוזתו. ובא גואלו הקרוב אליו, וגאל את ממכר אחיו. ואיש כי לא יהיה לו גואל, והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו...ואם לא מצאה ידו די השיב לו- והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל, ויצא ביובל ושב לאחוזתו".
"אור החיים" הקדוש, בביאורו הנפלא על פסוקים אלה, מחדד יסוד חשוב מאד באופן גאולתם של ישראל.
"פרשה זו תרמוז עניין גדול, והערה ליושבי תבל. 'כי ימוך אחיך'- על דרך אומרו 'בעצלתיים ימך המקרה', ואמרו ז"ל 'עשיתם לאותו שנאמר בו: המקרה במים עליותיו, מך(-הכוונה לקב"ה). כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב- מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בתחתונים(-בעולם הזה). ואמר 'ומכר מאחוזתו'- ירצה על המשכן, משכן העדות, אשר הוא אחוזתו יתברך, שבו השרה שכינתו, ובעוונותינו נמכר הבית ביד האומות".
כאשר עם ישראל מתנכר לעצמיותו, ומתוך כך מחשיך את אור ה' בעולם- נאלץ הקב"ה למשכן את ביתו, ולהחריב ר"ל את מקדשו. אך כמובן, אין חורבן זה חורבן תמידי. כיצד תגיע הגאולה?
ממשיך "אור החיים" הקדוש: "והודיע הכתוב, כי גאולתו היא ביד הצדיק, אשר יהיה קרוב לה', על דרך אומרו 'בקרובי אקדש'- הוא יגאל ממכר אחיו, כי הקב"ה יקרא לצדיקים 'אח' כביכול, דכתיב 'למען אחי ורעי', והגאולה תהיה בהעיר ליבות בני אדם, ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שולחן אביכם?! ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה, אשר הייתם סמוכים סביב לשולחן אביכם, הוא אלוקי עולם ב"ה לעד, וימאיס בעיניהם תאוות הנדמים, ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי, עד אשר ייטיבו מעשיהם. ובזה יגאל ה' ממכרו. ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ, גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב".
הראשונים עליהם מוטלת המשימה של גאולת ישראל הם גדולי ישראל, מנהיגי הדור, שאמורים לעורר את הלבבות לתשובה הלאומית והשיבה אל נחלת אבות ואל החזרת השכינה לציון. הגדולים הם הערֵבים לחבר את ישראל אל השורש הרוחני, אל התפקיד העולמי המוטל עלינו כממלכת כהנים.
ממשיך "אור החיים" הקדוש: "ואומרו 'ואיש כי לא יהיה לו גואל'- על דרך אומרם 'אין איש אלא הקב"ה, דכתיב ה' איש מלחמה', כשלא יהיה לו גואל, כי אין איש שם על לב, אין מנהל ואין מחזיק ביד אומה ישראלית להשיבה אל אביה, אל תאמר כי חס ושלום אבדה תקוה, אלא 'והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו'- אמרו ז"ל, כי היסורין והגלות הם תיקון האומה להכשירה...שהיא מידת הגבורה, החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצוא כדי גאולת הבית".
הדרך השניה לזרז את גאולתם של ישראל, היא ייסורי הגלות. חז"ל מרחיבים בעניין תשובת המשקל על חטאי האדם, ומבארים כי הייסורים הם כנגד ההנאה שבחטא. כך "פודה" האדם, כביכול, את עצמו מחטאיו.
"וכמו כן יעשה אדון העולם, כשיתקרב זמן הגאולה, והוא מאמרם ז"ל שיהיו חבלי משיח, ובזה 'ושב לאחוזתו'- פירוש, חוזר אל הקב"ה, גם על ישראל, על דרך אומרו 'ושב ה' את שבותך'."
אך מה יהיה עלינו אם אין ביסורין כדי תשובת המשקל על עוצם החטאים?
מסיים "אור החיים" הקדוש: "ואומרו 'ואם לא מצאה ידו די השיב"- פירוש, אם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל- 'והיה ממכרו עד שנת היובל', שהוא זמן המוגבל לגאולה בעיתה, ואז 'ויצא ביובל ושב לאחוזתו'- כי קץ הגלות ישנו, אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים חס ושלום".
אנחנו זוכים לחיות בדור התחיה, ולראות עין בעין בשוב ה' לציון. יחד עם ההשתדלות לזרז את תהליך הגאולה, עלינו לחזק את הביטחון שלנו בוודאות הגאולה, ולהפנים את היסוד החשוב שמלמד אותנו "אור החיים" הקדוש, שהגאולה קשורה בקשר בל ינתק להשגחת ה' עלינו, והיא אינה תלויה בעשיה כלשהי מצידנו. כשם שהתורה עצמית לעולם ולישראל, כך גם הגאולה. מתוך כך, מקבלת העשיה שלנו את מקומה הראוי והמדויק, כמשפיעה על אופן התהליך ולא על עצם קיומו.
יהי רצון שנזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש, גאולה בחסד וברחמים גדולים, אמן.
שבת שלום ומבורך!