עין בוכה וברך שאינה כורעת

עיון ביחסי רחל ועמלק.

הרב חיים פלק י"ד אדר ב תשע"ט

בלימודנו המשותף ובמסגרת כללי המקום, נוסף לשמי התואר רב. מן הסתם גם בכותרת מאמר זה. מכיון שמדובר במאמר שלו היבטים הלכתיים, אני מבקש להבהיר שהוא לא נכתב מתוקף תפקיד, אלא רק כמחשבות שלי שאני תקווה שמיוסדות על אדני פז.

"אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל" (פסיקתא רבתי י"ג)– כך אומר ה"פסיקתא רבתי" שהינו מדרש על הפטרות, ובכלל זה גם על הפטרת פרשת זכור. ולכן שלושת המפגשים התנ"כיים הבולטים בין עמלק לבין ישראל, נעשים אל מול בניה של רחל. יהושע נלחם בעמלק ביציאת מצרים, שאול נלחם בעמלק בעת כינון ממלכתו. ומרדכי נלחם בהמן במגילת אסתר. יהושע הוא נשיא שבט אפרים בן יוסף בן רחל. שאול ומרדכי שניהם משבט בנימין בן רחל.

באחד הויכוחים בין המן לבין מרדכי, מספר המדרש (אסתר רבא פרק ז') שהמן אומר לו 'ולמה אינך משתחווה לי והרי זקנך השתחווה לזקני' והמדרש מכוון למפגש בין יעקב לעשיו בתחילת פרשת וישלח. אבל עונה לו מרדכי תשובה ניצחת – אז בנימין עוד לא היה חי. ואכן בנימין נולד באמצע פרשת וישלח ולא מהווה חלק מהמשפחה הנותנת כבוד לעשיו שעמלק מצאצאיו. אך בוודאי לא די בכך ע"מ להבין את הצבת בני רחל אל מול עמלק. ואנסה בשורות הבאות לפתוח צוהר, שלי התברר בשבת האחרונה. יהי רצון שיהיו דבריי מכוונים לאמת.

 

מעגל סגור

אצל רחל נאמר "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל', א') ועונה לה יעקב: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (בראשית ל', ב').

"הבה לי בנים ואני תמה אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי ושומע אל צדיקים ה' ומה שאמר אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ממני לא מנע וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נוכריות. ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו אמרו בבראשית רבה (עא ז) אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה..." (רמב"ן על בראשית ל': א').

בעצם באופן מדהים רומז המדרש על מעין סוגריים תנ"כיות (סוגריים תנ"כיות- צמדי מילים שחוזרות על עצמן ואומרות דרשני)

וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. טז וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. יז כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו. יח וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים. יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי. כ וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב. כא

או בלשוננו אנו, אומר הקב"ה ליעקב באומרך "התחת אלוהים אני" כמענה לדמעתה של אשתך העקרה, טעית וחייך- בלשון שבועה - שבניך יעמדו לפני בנה. יעמדו לשון נתינת כבוד ואף למעלה מזאת "ויפלו אחי יוסף" ואז בקריאה מהדהדת הם ישמעו שוב "התחת אלוהים אני" ובעצם רחל שכבר מזמן קבורה בדרך אפרתה יכולה "לחייך" ולהבין שנסגר מעגל.

 

על מי בוכה רחל

מהדמעות על עקרותה אל הדמעות על בניה.

רחל היא האם המבכה על בניה ואם נרצה לדייק בהבנת פרק ל"א בירמיהו הכוונה לעשרת השבטים שהתרחקו מה' יתברך יותר מכולם.

ד עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים, בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן; נָטְעוּ נֹטְעִים, וְחִלֵּלוּ.  ה כִּי יֶשׁ-יוֹם, קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם; קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל-ה' אֱלֹהֵינוּ.  {פ}

  כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא.  {ס}

יד כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.  {ס}

טו כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה:  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.  טז וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה'; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם.  {ס}

יז שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי, אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד, יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר, כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד; הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה, כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי.  יח כִּי-אַחֲרֵי שׁוּבִי, נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי, סָפַקְתִּי עַל-יָרֵךְ; בֹּשְׁתִּי וְגַם-נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי.  יט הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים--כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל-כֵּן, הָמוּ מֵעַי לוֹ--רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם-ה'.  {ס}

כפי שאנחנו רואים בכייה של רחל היא על בניה- בני יוסף. בנים אלה, הגמרא במסכת סנהדרין חלוקה אם עתידין לחזור.

עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, שנאמר (דברים כט) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, כיום הזה, מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן, כך עתיד להאיר להן.(סנהדרין פרק חלק משנה ד')

ואף על פי כן, רחל מבכה על בניה אלה ומאנה להנחם עד שישובו. השם אפרים הוא שמה של ממלכת ישראל שבוודאי בשנותיה האחרונות הייתה מלכות שיש בה הרבה עבודה זרה ושפיכות דמים ואף על פי כן כמידי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעיי לו.

 

את מי מכה עמלק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.

"כל הנחשלים אחריך" – אומר רש"י: חסרי כח מחמת חטאם שהיה הענן פולטן.

שמעתי בשם השפת אמת שבכל שנה אנו מקיימים מצוות עשה של זכירת עמלק, שבעצם עוסקת בחוטאים שבישראל שבהם פגע עמלק עד כדי כך שאין כסאו של ה' שלם בלי להיפרע מהפוגעים בהם. כרחל, כן עמלק, שניהם אינם מבחינים בין צדיקים לרשעים ולמעלה מזה, זה רודף את החוטאים וזו מתגעגעת אליהם.

גם בניה של רחל אשר היא מבכה עליהם, הלכו לכאורה בגלות עשרת השבטים לבלי שוב, אבל רחל לא מוותרת, היא תבכה על בניה ובניה יכו את עמלק שזינב בנו ופגע באלה שנפלטו מענן ה' בשל חטאם.

 

מעגל לא סגור

מצוות מחיית עמלק היא מצווה מתרי"ג מצוות ולכאורה היא מצווה שכבר אינה נוהגת. כמו שאומר ה'מנחת חינוך': "והאידנא אינה נוהגת שבא סנחריב ובלבל את האומות". האם אפשרי שתהיה רשומה מצווה שאינה נוהגת כיום? מעניין לציין שישנה מצווה לשאת את הארון בכתף – מצווה שלכאורה יכולה להתקיים רק בנדודי המשכן במדבר ואף מצווה זו נמנית בתוך התרי"ג. אולם יש המפרשים שמצווה זו יכולה להתקיים גם לעתיד לבוא בעת שיבנה המקדש והארון יצא עם ישראל למלחמותיהם.

ומה לגבי מחיית עמלק? או החרמת שבעת העממין? כבר כתב הרמב"ם בספר המצוות: "היא שצונו להרוג שבעה עממין שישבו בארץ כנען ולאבדם... ואולי יחשוב חושב שזאת מצוה שאינה נוהגת לדורות, אחר ששבעה עממין כבר אבדו. וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין ענין מנהג נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות, כי הצווי שנשלם בהגיע תכליתו מבלתי שיהיה זה תלוי בזמן ידוע, לא יאמר בו אינו נוהג לדורות, אבל הוא נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא. התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק ויכריתהו עד אחריתו כמו שיהיה במהרה בימינו, כמו שהבטיח אותנו באמרו כי מחה אמחה את זכר עמלק, אינו לדורות, זה לא יאמר, אבל נוהג בכל דור ודור כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו. כי פעמים הרבה תהיה המצוה נוהגת לדורות אבל יהיה הדבר שנצטוינו עליו כבר נעדר באחד מהמקומות מהדורות, ולא בהעדר הדבר שנצטוינו עליו תשוב המצוה בלתי נוהגת לדורות, אבל תהיה בלתי נוהגת לדורות כשיהיה הענין בהפך, והוא שיהיה דבר נמצא בענין אחד מן הענינים, והוא חייב לעשות המעשה אחד או משפט אחד בזמן מן הזמנים והוא היום בלתי נוהג אע"פ שהדבר ההוא נמצא באותו ענין, כמו לוי שהיה פסול במדבר והוא כשר אצלנו היום, וכמו שהתבאר במקומו. והבן זה השרש ושים אותו בלבבך." (מצוות עשה קפז)

נראה לי להבין מדבריו שכשיש מצוה שמחויבת בדור מסוים כמו פסח מצרים או כמו הלוי במדבר, זו מצוה שלא תמנה במניין המצוות, כי הסיטואציה חוזרת על עצמה והציווי נעלם. ולעומת זאת, מצוה שמחויבת לדורות רבים, גם אם היא נעלמת לאחר הדורות, תמנה במניין המצוות, שהרי אם הסיטואציה תחזור על עצמה, ידרש המצווה לעשותה.

כפי שאמרתי בראשית דבריי, אינני פוסק, ודברי תורה אלה הם מחשבות ע"מ להגדיל תורה. אבל נראה שבלבול האומות בידי סנחריב, עשה צעד משמעותי לקראת השלמת כסאו של ה' שהרי אין עמלק ואולי יכולה רחל לחייך פעמיים.

שבת שלום ומבורך!