אש זרה אשר לא ציווה אותם
לא די להציב מטרה נכונה. אנו נדרשים לבנות כלים נכונים, ולסלול דרכים נכונות ומדויקות,
הרב רונן טמיר כ"ב אדר ב תשפ"ב
פרשתנו, פרשת שמיני, עוסקת בשיא השיאים של עם ישראל - השראת השכינה במשכן שנבנה במסירות במשך חודשים ארוכים.
כהכנה להשראת השכינה, מצווה משה את כל העדה : "זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו, וירא אליכם כבוש ה' ".
לכאורה, ציווי זה של משה אינו ברור, שהרי עבודת בנית המשכן כבר נעשתה, ומה נותר עוד לעשות?
מבאר הנצי"ב יסוד חשוב: "והעניין, דכבר היו בימי משה כיתות בישראל, שהיו להוטים אחר אהבת ה', אבל לא על ידי גבולות שהגבילה תורה...והנה, כבר ידע משה שכיתות כאלה מתנוצצות, על כן בבוא יום הִתראות גילוי שכינה, שלזה היתה תכלית תשוקתם, הבין משה דמכל מקום יש בלב כמה אנשים על מה שהגיע העניין על ידי פרטי אופנים אלו...בשביל זה אמר משה לישראל כי לא כן הדבר, אלא אותו יצר הרע העבירו מלבכם, שגם זו התשוקה, אף על גב שהיא להשיג אהבת ה' בתשוקה, מכל מקום אם היא לא בדרך שעלה על רצונו יתברך- אינו אלא דרך יצר הרע, להטעות ולהתעות דעת גדולי ישראל בזו התשוקה...פירוש- אם תשימו דעתכם לדרך התורה, תלכו הכל בדרך אחד ובעצה אחת, מה שאין כן אם נבקש אהבת ה' שלא בדרך התורה, ותהיה תורת כל אחד בידו, ויהיו אגודות אגודות בעבודתם- הוא נגד רצון ה' וכבודו יתברך...ובא משה רבינו, בשעה המוכשרת לכך, להגיד לאדם יושרו, אשר רק 'זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' ', ולא על ידי דרכים אחרים, איש כפי רעיון לבבו ".
דווקא בשעה גדולה זו, דווקא באירוע המכונן של התגלות השכינה בישראל- צריך להקפיד בדקדוק על הכללים והגבולות בהם נצטווינו בסיני. כאשר יש אורות גדולים, אנו זקוקים לכלים מתאימים ומדויקים כדי להכיל אותם ולאפשר להם לחול באופן הנכון והראוי.
חרף אזהרה זו של משה, נכנסו בני אהרן, נדב ואביהוא, והקריבו "אש זרה אשר לא ציווה אותם", ובעקבות כך אירע האסון האיום והנורא: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, וימותו לפני ה' ". ומבאר הנצי"ב: "שניהם נכנסו בדרך אחת של אהבת ה', ולא יכלו להתאפק על התשוקה להשיג דעת וכבוד אלוקים, וברוב תשוקה נכנסו להקטיר בהיכל...אלא בשביל תגבורת התשוקה להשיג אהבת ה'- מצאו את לבבם לעשות מה שלא נצטוו...ואמרה תורה: אף על גב דאהבת ה' יקרה היא בעיני ה', אבל לא בזה הדרך 'אשר לא ציווה'."
מכאן אנו למדים יסוד יקר וחשוב. לא די להציב מטרה נכונה. אנו נדרשים לבנות כלים נכונים, ולסלול דרכים נכונות ומדויקות, על מנת להגיע אל היעד בדרך ראויה, דרך שסללה עבורנו התורה. דווקא כשיש תשוקת אמת לקרבת אלוקים, שומה עלינו לדקדק ב"פרטים הקטנים", כדי שלא להגיע חלילה לשבר, ולפספוס המטרה כולה. במילים אחרות, "אלוקים נמצא בפרטים הקטנים".
לאור זאת, מובנת כוונת חז"ל במדרש, שמבארים שנדב ואביהוא נכנסו שתויי יין למקדש. היין גורם התרוממות רוח, אך לאו דווקא תוך מחויבות לפרטים אלא להיפך- מתוך דילוג על האמצעים בדרך למטרה המקודשת.
יהי רצון שנזכה להשבת השכינה לציון, מתוך בניין יציב ומדויק שנאמן לתורה ולהלכה, מתוך כלים מתאימים שיאפשרו לנו לקבל את אור ה' בטוב ובנעימות, על פי היסודות היציבים שהנחילו לנו מאורי הדורות.
שבת שלום ומבורך!