מדממה דקה לדקת דומיה
שתיקה זו נועדה לחבר אותנו למקום שאין לו מילים, לאמונה בנצח ישראל המתבטאת במסירות-הנפש שבדורות כולם.
הרב יהושע וידר כ"ז ניסן תשפ"א
בפרשתנו מתוארים רגעי-השיא של חנוכת המשכן. נדיבות-ליבם של בני ישראל ומסירות-נפשם של העוסקים במלאכה הביאו לרגעים גדולים אלו של השראת-שכינה גלויה בהם רואה העם כולו את האש השמיימית יורדת ומקבלת ברצון את קורבנותיהם (ט, כד).
מיד לאחר מכן באה הפרשיה הנוראה של האש הזרה המוקטרת על המזבח ושל תוצאותיה המרות, מות שני בני אהרן הכהן. הפסוק הבא מביא את דבריו של משה רבנו לאחיו אהרן לאחר האסון: "...הוּא אֲשֶׁר דִיבֶּר ד' לֵאמוֹר: בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ..." (י, ג), מביא על כך רש"י את דברי חז"ל: "אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך", קדושת הבית מתבררת גם בהנהגה אלקית נסתרת זו, המתגלה באנשים הגדולים ביותר. תגובתו של אהרן מובאת בהמשך אותו פסוק: "וַיִּדוֹם אַהֲרֹן". האם זו תגובה או חוסר תגובה? אילו היתה זו שתיקה פאסיבית, חסרת-אונים, לא היה הכתוב מציין אותה כלל. שתיקה זו היתה מענֶה, תשובתו של אהרן שהבין שזהו סוד אלקי שמעל למילים.
הגמרא במסכת מנחות (כט ע"ב) מתארת שכשמשה רבנו חזה את סופו הקשה של רבי עקיבא שנהרג בידי הרומאים שאל את הקב"ה 'זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ?' ותשובתו של הקב"ה היתה "שְׁתוֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי". אין זו "השתקה" במובנה הפשטני, אלא "אמר לו שישתוק כי סוד דבר זה אין לו התגלות...בדיבור, ורק כשישתוק וידבוק עצמו לעולם המחשבה, שהוא השגת עומק מחשבתו יתברך, ירגיש דכך עלה במחשבה..." (אדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין, מחשבות חרוץ - אות ז). רק מתוך שתיקת ההתבטלות בפני רצון ד' מתנוצצת האמת האלקית שמעל לכל הגיון וניסוח.
השבוע ציינו בעמידת דומיה את יום הזיכרון לשואה ובשבוע הקרוב נציין את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי הטרור. גם שתיקה זו נועדה לחבר אותנו למקום שאין לו מילים, לאמונה בנצח ישראל המתבטאת במסירות-הנפש שבדורות כולם. יתן ד' שתהפוך שתיקה זו במהרה לשירת הודיה על הגאולה השלֵמה.שש