טהור, לא מטומטם

מהי הלשון "וְנִטְמֵתֶם"? מה השפעת העבירות עלינו? ואיך קשורות פרשיות שמיני ופרה?

הרב יהושע וידר כ"ב אדר ב תשע"ט

לאחר שבפרשיותיו האחרונות של חומש שמות פורט בהרחבה מבנהו של מרכז השראת השכינה בעם ישראל שבמשכן, לב המחנה, ולאחר ההיכרות הראשונית עם הקורבנות, המזינים את הנוכחות האלקית בעולם, בתחילת חומש ויקרא – עוברת פרשתנו, פרשת שמיני ועוסקת בחלקה השני בביתו של האדם היחידי שבעם ישראל ובסדרי תזונתו.

 לאחר פירוטם של מיני בעלי-החיים האסורים באכילה מזהירה אותנו התורה לסיכום "לֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם!" (ויקרא יא, מג) ובמילים הבאות מזהירה ומנמקת התורה את האיסור במילים "וְנִטְמֵתֶם בָּם".

 מה פירוש "וְנִטְמֵתֶם"? האם הוא זהה ל"וְנִטְמֵאתֶם"? אם כן לאן נעלמה האל"ף? ולמה לחזור על אותה אזהרה בשנית באותו פסוק? חז"ל לומדים מכאן כי "עֲבֵירָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְלֹא תִטַּמְּאוּ...וְנִטְמֵתֶם בָּם', אַל תִּקְרֵי ( = אל תקרא) 'וְנִטְמֵתֶם' אֶלָּא 'וְנִטַּמְטֶּם'..." (יומא לט ע"א).

 האם עשיית עבירות פוגעת באינטיליגנציה? לאיזה טמטום מתכוונת הגמרא? הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, בנו הגדול של הראי"ה קוק, הסביר על פי מקורות חז"ל וראשונים ש"מְטַמְטֶמֶת" פירושו "סותמת" (שיחות הרצי"ה, ויקרא, עמ' 86). הטִמטום לו גורמות העבירות הינו קהות-חושים ואטימות רוחנית, חיספוס האישיות ואדישות לכיסופיה הפנימיים של הנשמה.

 עם סיומם של ימי הפורים מתחילות ההכנות לזמן חרותנו, חג הפסח. לא ניתָן לצאת לחרות רוחנית אמיתית ללא שחרור מעול הטומאה-המְטמטמת. לכן נקראת בשבת זו פרשת פרה, המלמדת אותנו על סדרי ההיטהרות המאפשרים אכילה של קדושה וכניסה אל מקום המקדש.

הקפדה על כשרות המאכלים ועל אורחות-חיים של טהרה הינם צו אלקי שקיומו מהווה גם מפתח לחידוש העירנות הרוחנית והרגישות הפנימית שמתוך פיתוחם נזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה, בכלל ובפרט.

שבת שלום ומבורך!