"וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר"

בזמן שמשה מודיע לפרעה על מכת בכורות הוא מציין את הזמן שבו היא תתרחש: "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם". למה ציין משה את השעה המסובכת הזו?

הרבנית מעיין הנדלר ג' שבט תשע"ט

בפרשתנו, מתחוללת הולדתו של עם ישראל, כאשר הוא יוצא ממצרים לאחר מכת בכורות. בזמן שמשה מודיע לפרעה על מכת בכורות הוא מציין את הזמן שבו היא תתרחש: "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם".

שעת חצות הלילה היא שעה שקשה להצביע עליה. בניגוד לזמנים אחרים ביום, כמו השקיעה, הזריחה, צאת הכוכבים ועלות השחר, לא מתרחש בה שינוי חיצוני במציאות, ורק באמצעות חישוב אפשר להעריך מתי זמנה. על פי הגמרא בברכות זאת הסיבה לכך שנאמר "כחצות", עם כ' הדימוי: "שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא" – כל חישוב של שעות הוא בהערכה, ואינו מדויק לחלוטין מכיוון שהזמן אינו עוצר מלכת, ולכן היה חשש שמא חכמי מצרים יחשבו בטעות את שעת חצות לפני השעה המדויקת, ומשלא תגיע המכה – תיפגע אמינותו של משה.

אם כן, חצות היא שעה מסובכת. לשם מה בכלל היה צריך משה לציין אותה? למה לא אמר שהמכה תגיע בשעות הלילה, בלי לציין שעה?

הרבי מלובביץ' מסביר שמכת בכורות ויציאת מצרים קשורות בקשר עמוק לאור האלוקי שמתגלה דווקא בשעת חצות. החל משעות הצהריים אור היום הולך ונעלם, החושך גובר, והשיא של החושך הוא בשעת חצות. ובדיוק באותו זמן שהחושך מגיע לשיאו חל מהפך, והאור הולך ומתגבר עד שהוא מגיע לשיאו בצהרי היום שלמחרת. מה מחולל את השינוי? איך ייתכן שהתגברות החושך הופכת להתגברות האור?

המעבר שמתרחש בחצות הלילה מקורו בקב"ה, שלמעלה מאור וחושך "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה". הקב"ה הוא מקור האור ומקור החושך, ואף על פי שבעיניים שלנו אלו הם הפכים גמורים, מנקודת מבטו אחד הם. בשעה המתעתעת של חצות הלילה, שאין אפשרות אנושית לדייק בה באמת, שבה התגברות החושך הופכת להתגברות האור, מתגלה האור האלוקי שלמעלה מן העולם, שמאחד אור וחושך, טוב ורע.

זאת הייתה ההתגלות שהוציאה את עם ישראל ממצרים. יציאת מצרים לא הייתה רק גאולה גשמית, אלא בעיקר גאולה רוחנית. עם ישראל נגאל ממיצרי השעבוד ליאור ולכוחות הטבע לחרות של עבודת ה' שלמעלה מכל גבולות המציאות, ולמעלה מן ההפרדה בין חושך ואור.

 האור של פרשת השבוע הולך ומאיר את זמן הקריאה של אותה פרשה בכל שנה. קריאת הפרשייה של יציאת מצרים, מזמנת אותנו להיפתח אל האור של יציאה משעבוד לחרות מתוך גילוי האחדות שלמעלה מחושך ואור. אנחנו פוגשים את החושך במאורעות החיים שלנו כפרטים ושל כלל ישראל, וגם בחיי עבודת ה' – בקשיים ובמשבים שבאים בה לעיתים. ההתגלות של ה' בחצות הלילה מזכירה לנו שהתגברות החושך יכולה להפוך ברגע להתגברות האור. "וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה".    

שבת שלום ומבורך!