על חורים שחורים וקירון אור הפנים

"בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו...למען שתי אותותי אלה בקרבו"

בחסידות מבואר כי מכות מצרים הם גילוי של שפע אלוקי כל כך גדול.

הקב"ה מופיע בעולם, משום שסוף סוף יש כתובת - עם ישראל, שבכוחו להכיל את הגילוי. הופעה אלוקית זו אכן פועלת לטובה על עם ישראל - "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"- אך אותו האור ממש אצל המצרים התגלה כחושך נורא, ממש כמו אדם שמסתכל על השמש ללא הגנה שעיניו מפסיקות לראות.

אך איך יתכן ששפע אלוקי פועל רע? אלא שהמצרים עצמם ובראשם פרעה, היו בעלי קליפת הגאווה - "לי יאורי ואני עשיתיני" - הכל מגיע לי כי אני מרכז העולם. ולכן כל מה שקיבלו רק חיזק את התפיסה שלהם את עצמם כבעלי ערך, ולכן האור האלוקי נבלע אצלם בלי שיאיר שום נקודה חיובית, כמו אותן פרות רעות בחלום פרעה הבולעות את הפרות הטובות אך לא נודע כי באו אל קירבנה.

יש כאן ממש תיאור של חור שחור רוחני, שכל מה שמגיע אליו הוא בולע.

ואנו, מנגד, כשיורד עלינו שפע ממרום עלינו להתמלא בענווה בבחינת - "ויכס משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים" ובזכות זה נאיר את האור גם כלפי חוץ - "כי קרן עור פניו". כשאדם מבין שכל מה שהוא מקבל נועד בשביל לתת לזולת הוא הופך להיות מאיר פנים ממש. 

שנזכה.