עמוד הענן ועמוד האש
עם ישראל יוצא ממצרים. לאחר מאתיים ועשר שנות גלות, ולאחר שעבוד נורא, רוחני וגשמי, יוצאים בני ישראל מעבדות לחירות, וצועדים אל הלא נודע.
הרב רונן טמיר י' שבט תשע"ח
עם ישראל יוצא ממצרים. לאחר מאתיים ועשר שנות גלות, ולאחר שעבוד נורא, רוחני וגשמי, יוצאים בני ישראל מעבדות לחירות, וצועדים אל הלא נודע. "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה". הקב"ה חופף צלו על עם קדשו, ועוטף אותו בענני כבוד, בעמוד ענן ועמוד אש. "לא ימיש עמוד הענן יומם, ועמוד האש לילה, לפני העם". הביטוי "לא ימיש" אינו ביטוי שגור בתורה, ובגמרא נדרש ביטוי זה: "מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן".
בפשטות, כוונת חז"ל להדגיש כי השגחת ה' ושמירתו את ישראל היתה ברציפות מוחלטת, ללא הפוגה, בדומה להקשר נוסף בו מובא בתורה ביטוי זה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה".
הרב קוק, בפירושו "עין אי"ה" על מסכת שבת, מבאר זאת באופן עמוק יותר.
"צריך להבין, שכל ההפכים כולם, הם כולם קשורים זה לזה, ופונים לתכלית האורה האמיתית, שהכין ה' בטובו, שתתגלה בבוא עתה. על כן, אין להכיר כי התקופה שלפני האורה- דבר אין לה עם האורה. לא כן, יחס גדול יש ביניהן, והיא מכשרת את האורה לבוא, דוקא מתוך חשכתה. עמוד הענן החשיך מעט, ועל ידי אותה הקדרות- יצאה פעולתו ".
בחיים הלאומיים, והפרטיים, ישנם מצבים שונים ואתגרים משתנים, שאף על פי שנראים הם סותרים ומנוגדים זה לזה- באמת הכל מכוון למטרה משותפת אחת- גילוי אור ה' בעולם. הבנת עיקרון זה, של אחדות ההפכים, מאפשרת לנו להעמיק מבט ולחשוף את השורש הפנימי המאחד של כל התופעות הנראות כסותרות, ומתוכו- להאיר את הקשיים והמהמורות באור פנימי, המסלק את האפלה החיצונית.
ישנן תקופות בחיים, שהן בבחינת "עמוד אש". תקופות מאירות, בהירות, שמרוממות אותנו בהארתן, אל דעות, תובנות ומידות מדוייקות וברורות. לעומתן, ישנן תקופות שהן בבחינת "עמוד ענן". תקופות של ערפל, חשיכה מסויימת, הסתרה של בהירות הדרך האמונית, המוסרית והמעשית לה היינו רגילים קודם. מצבים אלה קוראים לנו להעמיק חקר, לחשוף את היסודות הבהירים ממקום עמוק ושורשי יותר. בסופו של יום, הסתר פנים הוא הבסיס לגילוי אורות עמוקים יותר, אמיתיים ומדוייקים יותר, של מציאות חיינו. לשם כך, עלינו לקבל את "עמוד הענן" בסבר פנים יפות, להתבונן בתכליתו הפנימית ולהשתמש בו להדגשת "עמוד האש".
כך מבאר הרב גם ב"אורות הקודש".
"העליות והירידות הן תדיריות, במצב האדם היחיד, ובמצב העולם בכללו. ומכל מקום- התנועה בכללה היא תנועת עליה וביסום. וחילופי המצב, אפילו בעת ירידה גדולה- אין להם כי אם ערך של מילוי הירח ומיעוטו, או הנשימה פנימה(-שאיפה), המשיבה את הרוח אל תוכיותו של החי, והחיצונית(-נשיפה) הדוחפת אותו מתוכה, או העירנות והשינה, שאף על פי שהם נראים כהפכים, מכל מקום שניהם יחד יהיו מחוללי החיים השלמים".
דומה כי כדוגמת השילוב בין עמוד האש ועמוד הענן, המשלימים ומדגישים זה את זה, כך גם בחיים הרוחניים. התורה מצווה אותנו "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה". אך כבר התנאים הקדושים התלבטו כיצד מיישמים יסוד זה למעשה, כיצד משתלב לימוד התורה הרציף עם שאר צרכי הפרנסה של האדם- "ואספת דגנך". מחדש ר' ישמעאל: "הנהג בהן מנהג דרך ארץ". הקיום האמיתי של "לא ימוש" משלב תורה ומעשה, נותן מקום לצרכי החול מתוך עולם הערכים של קודש.
יהי רצון שנזכה לראות תמיד את האור הפנימי, ברגעים השמחים והמאירים וגם ברגעים המעורפלים, בשעת "עמוד האש" וגם בשעת "עמוד הענן", ומתוך כך נוכל לפעול תמיד מתוך שמחה ואמון פנימיים, שעל ידם נצליח "להוציא לאור" את הטוב הצפון בכל נקודה בחיינו. כך גם "עמוד הענן" יאיר באור יקרות, ממש כמו "עמוד האש".
שבת שלום ומבורך!