הרצון להחיות

מסכת העבדות של ישראל במצרים מתחילה כתוצאה מפחד של פרעה שמא ישראל יפרה וירבה ויעלה על מצריים למלחמה.

הרבנית דניאלה ון דייק כ' טבת תשפ"ב

פרשת שמות נותנת לנו הזדמנות מיוחדת להתבונן פנימה ולחשוף מה הכוחות המיוחדים הנטועים בנו אשר הובילו אומה שלימה מכבלים של עבדות ושיעבוד אל גאולה וחירות עד היותנו כבני מלכים ממש. ספר שמות המיוחד לגלות הראשונה שידעו ישראל במצרים הוא גם מיוחד לגאולה, שהייתה אם לכל הגאולות שיבואו בעקבותיה בהמשך הדורות.

מסכת העבדות של ישראל במצרים מתחילה כתוצאה מפחד של פרעה שמא ישראל יפרה וירבה ויעלה על מצריים למלחמה. פרעה גם מפחד שהערכים של ישראל ישפיעו על תרבות מצרים וישנו את התרבות הממוסדת במצרים באותם הימים. בעקבות הפחדים הללו, פרעה גוזר גזרות על ישראל. בקריאת הפסוקים המתארים את הגזרות, נראה שרב הנסתר על הנגלה. הגזרות וחומרתן כתובות ,אך פרטי ההתמודדות של ישראל עם הגזרות אינם מופיעים בפשט הפסוקים. הפרשנים מגלים שלאורך כל השעבוד מלווה את העם חוסן וכוח איתן שלא נותן לעובדות, המייאשות לכאורה, לבלבל אותו לקראת ההכנה לגאולה המובטחת. זהו כוח נשי עדין המוטבע בנפש האישה, השומר על כוחות החיים של האומה כולה. חז"ל מלמדים שכוח זה הוא הרצון להחיות. כוח זה מתגלה צעד אחר צעד ע"י נשים אמיצות שלא נותנות לגזירות המרות לשבור את רוחן.

את כוחן של הנשים אנו מגלות כבר בתחילת השעבוד במצרים. הגזרה הראשונה היא הטלת מיסים על ישראל כדי  להכביד עליהם כלכלית ובכך להפחית את הילודה. למרת הגזרה, עמ"י ממשיך להתרבות. לכן פרעה גוזר גזרה נוספת של עבודות קשות ועבודת פרך. הפסוקים כאן לא מפרטים אם הגזרה הצליחה אך מיד כתובה הגזרה השלישית. אכן מסתבר שהגזרה השנייה לא הצליחה אם יש צורך בגזרה שלישית. מה כללה אותה עבודת פרך? הגמרא בסוטה יא', ב' משלימה לנו כאן: "שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים", היו סובלים עמ"י מעבודה שאינה לפי טבעם והרגלם.

כיצד מלאכות אלו מסייעות להפחית את הילודה? מה הקשר בין החלפת העבודות לירידה בפוריות? פרעה רצה לטשטש את הזהות והמהות של האיש והאישה. עבודה של האישה בעבודות גבריות בוודאי תחליש את הנשיות ואת כוחות ההולדה שבה. כאשר האיש עובד בעבודות נשיות ממילא הכוחות הגבריים שבו לא יצאו מן הכוח אל הפועל, ויחלשו. מטרת פרעה הייתה טשטוש הזהויות של האיש והאישה. אם האיש לא ירגיש את הכוחות הטבעיים שבו כגבר והאישה לא תחיה את נשיותה, ממילא כוחות המשיכה בניהם ייחלשו גם כן. הרב קוק בשמונה קבצים מדגיש: "שכל קלקולי החיים, ועכ"פ רבים מהם, מזה שהאיש רוצה ללבוש בגדי אישה ולגדול מאליו כשיח השדה במובן הרוחני והמעשי, והאישה חפצה ..לכבוש..."

את קלקולי החיים האלו רצה פרעה להנכיח במציאות הישראלית. אך גזרה זו לא מצליחה, שכן רואים מייד שנאלץ פרעה להתקדם לגזרה הבאה השלישית. מדוע א"כ לא צלחה גזרה זו? על כך עונה רש"י בפרשת ויקהל בשם חז"ל: "בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה מואס בהן משה מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה: "קבל! כי אלו חביבין עלי מן הכלים שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים" וממשיך רש"י, כשהיו בעליהם יגעים בעבודות פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה... ונזקקות להן ומתעברות ויולדות. ונעשה הכיור מהם שהוא לשים שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקנא לה בעלה ונסתרה". למרות העבודה הקשה, הנשים היו אלו שיוצאות לחפש את בעליהן, במקום של סכנה, ומחדשות את הקשר איתם. המהר"ל בגבורות ה' מדייק כאן "שכאשר היו משתוקקים מאוד הנשים אל בעליהן היו יולדות בנים ראויים לחירות" ואלו הנשים הצדקניות במצרים שבזכותן זכינו להיגאל. הדיוק של המהר"ל הוא שמטרת הנשים קודם הייתה להחיות את הקשר הזוגי שבין איש לאשתו. מתוך כך זכו שילדו בנים הראויים לחרות.

אם היינו עושים 'זום אין' ומסתכלות ועוקבות אחר נשות ישראל במצרים, מה היינו רואות? במה היו עסוקות? הן היו עסוקות לטפח את יופיין, להסתכל במראה ולהתקשט. לכאורה אלו מעשים חומריים מאוד וגשמיים במיוחד. אך המהר"ל מאיר את ענינו שמטרת הנשים בטיפוח הזה הייתה כדי להעצים את הנשיות שלהן, בזמן שפרעה ביקש לחספס ולהכהות את החוש של היופי העדין של האישה. הן ראו בשמירת כוחות הגוף העדינים שלהן, כלי וביטוי לכוחות הנפש הרגישים בתוכם. בחירוף נפש הן שמרו על יופיין ועל זהותן הנשית במטרה להחיות את כוחות הגוף והנפש הנשיים שלהן ולכוון אותם לקשר עם בעליהן ובכך להחיות את האומה כולה.

מסתבר שבשמירת החוש האסתטי והרגש של היופי יש ערך גדול. מרחיב על כך הרב קוק בעין איה שכאשר אדם עומד על כנו במצב שלם, כשחייו מתנהלים בצורה תקינה, אז האדם דורש את היופי המעודן. לעומת זאת, אם האדם טרוד ואינו מסוגל להרים ראשו ולתת דעתו על זוטות כגון אלו, הרי זה סימן ברור לכך שחייו עומדים 'במצב ההירוס' בלתי הגון ונאה. הגברים במצרים היו עסוקים בהישרדות, בדברים ההכרחיים המינימליים מתוקף הדאגות והתביעות שגברו עליהם. מאמץ בלתי פוסק של הישרדות, הרצון רק לחיות את הרגע, אינו מותיר כל מקום בנפש לשאיפות שאינן בגדר הכרח. לעומתם, הנשים הבינו שטיפוח היופי שלהן שנראה כצורך מיותר, הוא המרחיב את הנפש עד שמכשיר את הנפש לחיי זוגיות והמשכיות גם בתנאים המרירים והקשים של מצרים. בתנאים של שיעבוד להחיות רגש עדין של יופי קשה כשלעצמו. אך הוסיפו הנשים והגדילו לעשות שהחיו בכך את כוחות החיים לזוגיות ובכך גם את כוחות החיים והילודה.

יש לזכור ולהתבונן מה הייתה המסגרת התרבותית סביב עמ"י באותה שעה קשה במצריים. לא רק השעבוד איים על קיומם! אלא גם תרבות שלמה של מעשי ארץ מצריים שביסודה אינה מכירה בערך של התא המשפחתי של זוגיות של איש ואישה כתשתית לילודה ולהקמת בית. הרמב"ם מסביר מה היו עושים במצרים. איש נושא איש, אישה נושאת אישה ואישה נישאת לשני אנשים. לכאורה המעשה בכל אחד מהקשרים האלו שונה מאוד. חשוב לציין שהתורה מזהירה אותנו בהקדמה לכל איסורי העריות בספר ויקרא שלא נעשה כמעשה מצריים. התנאי לאחיזה בארצנו היא שלא נעשה מעשים אלו. האיסור המשותף במעשים הללו הוא קודם כל ההכרה הציבורית בקשרים אלו כנישואין. התורה מזהירה אותנו לא להכיר ציבורית במעשים אלו ולא למסד קשרים אלו. עוד בימי סדום ועמורה ראינו שהארץ אינה מכילה הכרה ציבורית במעשים אלו ובקשרים אלו.

בשני הקשרים הראשונים, בהם איש נישא לאיש ואישה לאישה, אין אפשרות להמשכיות. התורה מכוונת אותנו לכך שמטרת הנישואין והזוגיות היא אכן הילודה והמשפחתיות. הקשר השלישי של אישה עם שני אנשים אינה מאפשרת לזהות את אביו של התינוק הפוטנציאלי שייוולד מקשר כזה. גם כאן התורה מדגישה שאין אפשרות למשפחתיות ללא הכרה מדויקת של ההורים, אבא ואמא, החיים יחד בקשר ממוסד בברית של נאמנות ואהבה ביניהם. ההכרח הוא שכל תינוק ידע מי אביו ומי אימו, מיהם הוריו. הורות - מלשון הריון. כל אדם שנולד לעולם ידע מי הם הוריו. הציווי ללדת ניתן רק במסגרת של מחויבות בנישואין של איש ואישה מתוך אהבה ורעות. כן, ילידם באים מקשר של אהבה וקשר של קיימא!

ואכן במצרים הקשרים האסורים היו סביב ישראל וזו התרבות שהייתה נוכחת שם. בניגוד מוחלט לכל המציאות הזו, אנו מוצאים שישראל יורדים למצרים למשפחותם וכך גם נגאלים ממצרים כאשר זוכים כל ישראל להקריב שה ל'בית אבותם'. כל ילד של ישראל במצרים זכה להכיר מיהו אביו! בזכות הנשים, עמ"י שומר על הנאמנות הזוגית בין איש לאשתו והילודה ממשיכה במסגרת משפחתית זו.

לנוכח הילודה הגוברת, פרעה מתעקש להמשיך בגזרות על המיילדות העבריות שפרה ופועה. הוא דורש להמית כל תינוק עברי זכר. אלא שמיילדות אלו היו בראש חבורה גדולה ואלמונית של נשים המעניקות חיים ובכך מסרבות את פקודת המלך ומסכנות את עצמן יום יום. כך למעשה ממשיכה הילודה עד שפרעה נאלץ להביא את הגזרה הרביעית בה הוא גוזר שכל תינוק זכר ייהרג. גם אז הנשים ממשיכות ללדת ולסכן את עצמן במגמה להחיות את האומה.

לאורך כל הגזרות שזור כוח של הפחת חיים במציאות ע"י נשים כנגד כל הסיכויים. אותו כוח הוא הרצון להחיות. זהו הערך ממנו פחד פרעה ואיתו כל תרבות מצרים. הנשים הן אלו שאחזו בשמירת הזוגיות וחיזוק המשפחתיות שסביבן תרבות שלמה של מעשה ארץ מצרים. הרצון להחיות כפי שמאיר הרב קוק, זו הנקודה שבה חורג הפרט מן הפרטיות שלו והופך לחלק משטף הדורות הזורם אל האידיאל היותר ארוך ורחוק. בזאת מתחבר היחיד עם הנצחיות הציבורית, עם כוח החיים הכללי..

נסיים בדבריו של בעל הקב הישר שמחדד: "כמו שהייתה הגאולה הראשונה כך תהיה הגאולה האחרונה". וכמו שכתוב שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל, כך מובטח שבזכות נשים ניגאל גם אנחנו. יש מי שמבאר שאותו כוח נשי שהתגלה במצרים שהביא את הגאולה, הוא הכוח שצריך להתגלות בדור הגאולה שלנו. שנזכה😊