עשר המכות
למה יציאת מצרים היא יסוד האמונה? מה היתה מטרת המכות? למה הגאולה אז היתה ניסית ומה זה אומר על הגאולה בימינו?
הרב מיכאל טוביאנו כ"ז טבת תשע"ט
בפרשת וארא מתחילות המכות, שיובילו ליציאת מצרים.
נשאל 3 שאלות ונתייחס אליהן:
- בכוזרי (מאמר ראשון) כשהמלך שואל את הנוצרי והמוסלמי במה הם מאמינים, הם עונים, שהם מאמינים באלוהים שברא את העולם. לעומת זאת, החבר עונה שאנו מאמינים באלוהים שהוציא אותנו ממצרים. למה יציאת מצרים חשובה עבורנו יותר מבריאת העולם?
- מה היתה מטרת המכות?
- למה הגאולה במצרים היתה חייבת להיות ניסית (דרך 10 המכות)? והאם זה אומר שגם היום הגאולה צריכה להיות ניסית?
בריאת העולם אינה יכולה להוות יסוד באמונה, ויציאת מצרים כן. מדוע?
כדי להבין את זה, צריך להבין מה ההבדל בין שם "אלוהים" לשם "הוי-ה". למה לפעמים הקב"ה נקרא "אלוהים" - למשל בבריאת העולם ("בראשית ברא אלוקים..."), ולפעמים משתמשים בשם "הוי-ה" - כמו ביציאת מצרים ("אנכי ה' אלוקיך...").
"נפש החיים" מסביר, ששם "אלוהים" משמעו - בעל הכוחות כולם. כל הטבע הוא מערכת אחת שמורכבת מהמון כוחות, והקב"ה מנהל אותם. אנחנו בני אדם, ואיננו פוגשים את הקב"ה בתוך הטבע, אלא את הכוחות. הקב"ה נסתר בתוכם. "עולם" מלשון "העלם". "אלוהים"="הטבע" בגימטריה. אדם מתבונן על הטבע עם השכל שלו, חוקר ומסיק מסקנות, אבל אינו יכול להגיע לוודאות.
אנחנו, בני האדם, לא היינו בבריאת העולם, ולכן לא ראינו, לא חווינו ואין מי שיעיד על כך. אמונה שהאדם לא חווה לא יכולה להיות משמעותית עבורו. לכן בריאת העולם לא יכולה להיות יסוד של האמונה. לעומת זאת - ביציאת מצרים היו אנשים, אפשר להעיד שזה קרה.
סיבה נוספת לכך שבריאת העולם אינה יסוד באמונה היא שהקב"ה מנהל את הטבע, ולנו אין בזה תפקיד. אפשר להגיב לטבע אבל לא להשפיע עליו. (למשל: הגשם יורד בלעדינו, אפשר להתגונן מרעידת אדמה אבל לא למנוע אותה...) אמונה שבה אין לאדם תפקיד ומשמעות - אינה משמעותית לו.
מסיבות אלה, בריאת העולם היא חלק קטן בתורה (2 פרקים בלבד). לעומת זאת - יציאת מצרים מוזכרת בתורה 50 פעם. היא מהווה את יסוד האמונה.
מטרת המכות -
להעניש את המצרים - במצרים דם היהודים היה הפקר, זו השואה הראשונה בהיסטוריה. יש צורך ללמד את העולם שיש דין ויש דיין. החידוש של עמ"י אינו ללמד את הגויים שיש אלוקים, אלא שיש אלוקים שמתגלה בארץ, שיש קשר בין שמים לארץ.
בשביל עמ"י - היהודים במצרים שכחו את הנוכחות של הקב"ה, הם לא התייחסו אליו וניהלו את חייהם כביכול בלעדיו. לכן הקב"ה שבר את חוקי הטבע וגילה לעולם שהוא מנהל המציאות. כאן אנו מגיעים לשם "הוי-ה". בשונה משם "אלוקים" שהוא הטבע, שם "הוי-ה" הוא הגילוי האלוקי בהיסטוריה האנושית. בעשר המכות הקב"ה התגלה בתוך ההיסטוריה, וכשהוא מתגלה כך, אפשר להעיד על זה. יצ"מ היא יסוד האמונה כי דרכה אנחנו לומדים שלא רק שהקב"ה קיים, אלא שהוא מתערב במציאות.
בהתגלות כזו יש לאדם תפקיד - הוא צריך להיות שותף לתהליך, לבחור אם לצאת ממצרים או לא. אנחנו לא אמורים להיות צופים. נבנית אצלנו שותפות והזדהות שתביא אותנו לידי המעשה בהמשך - ברית מילה, לקיחת השה, קורבן פסח... המכות מפיחות רוח גבורה ואומץ בעמ"י. כדי לקבל את התורה ולהיכנס לא"י צריך לעבור מהעבדות לזקיפות קומה, אומץ, ביטחון בצדקת הדרך. לא לפחד מאומות העולם.
למה הגאולה היתה ניסית ומה ההשלכות לגאולה היום -
אם הגאולה לא היתה ניסית לא היינו יוצאים ממצרים. עמ"י היה בשפל המדרגה, במ"ט שערי טומאה. הוא היה זקוק לעידוד ותמיכה של הקב"ה כדי לצאת משם. אם עמ"י היה מאמין בצדקת דרכו ומבין את תפקידו כשותף - הוא לא היה זקוק לניסים. הקב"ה עושה ניסים כשאין ברירה, וזה נותן לנו מקום של מצטרפים ולא של שותפים.
הצרה שלנו היא שאנחנו עדיין מחכים למשיח. למשיח לא מחכים. צריך להביא אותו. לנקוט עמדה ולקחת אחריות על החיים.
היום אנחנו במצב רוחני ומוסרי יותר מתוקן, ולכן אנו אמורים לעשות בכוחות עצמנו את מה שצריך - להקים את המדינה ולבנות אותה. לא צריך שהקב"ה יזכיר מה צריך לעשות. אם הוא נאלץ להזכיר - סימן ששכחת. אבל אם אתה חי את חיי האמונה בצורה נכונה אז אתה לא זקוק לגורם חיצוני שיזכיר לך באופן מלאכותי. הניסים הם אילוץ, תזכורת כשאין דרך אחרת.
נסכם ונאמר, שהמכות נועדו להעניש את המצרים, לבנות את עולם האמונה של היהודים, ובעיקר לעשות אותנו שותפים לתהליך. בפרשת בא תהיה היציאה עצמה ואז עמ"י יצטרך לעשות מעשה.
שנשכיל לבנות בתוכנו אמונה איתנה וברורה ושנזכה להיות שותפים לתהליך הגאולה.
שבת שלום ומבורך!