השבת והמשכן

השבת עוצרת את מהלך חייו של האדם ומזכירה לו את הכיוון הנכון אליו יש לשאוף

הרבנית עידית סלע כ"ד אדר תשפ"ב

בספרו 'הגלות והגאולה' מלמד הרב דרוקמן על החיבור בין השבת והמשכן-

לפני העיסוק הנרחב בנושא הקמת המשכן, מקהיל משה את כל עדת בני ישראל ומצוה אותם בשם ד' על שמירת השבת. מסביר רש"י שהשבת הוקדמה לבניית המשכן כדי להורות שאינה נדחית מפניו. התורה מחדשת ומדגישה שהמשכן יכול להיבנות אך ורק על יסוד שבת קודש. ללא השבת המשכן והמקדש אינם יכולים להיבנות, בלעדיה הקדושה אינה יכולה להופיע במציאות.

השבת עוצרת את מהלך חייו של האדם ומזכירה לו את הכיוון הנכון אליו יש לשאוף ולהוביל את המציאות כולה. במדרש תנחומא בראשית יז מצינים חז"ל מה נדרש מאיתנו לעשות בבריאה: "זה בית המקדש העתיד להיות". הקב"ה ברא את הבריאה ועלינו להפוך אותה כולה לבית מקדש. לשם כך חיונית שבת קודש. רק מתוך קדושת השבת ניתן לקדש את הבריאה ולהפוך את כולה לבית מקדש.

ל"ט אבות המלאכה האסורים בשבת , המבטאים את כל מלאכות היצירה בעולם, הם המלאכות של בניין המשכן, כי האמת היא, שכל המלאכות כולן מיועדות לבניין מקדש. כל כוחות היצירה של האדם נועדו להפוך את העולם כולו למקדש, לכלי להשראת שכינה ולקידוש המציאות כולה. אנו משביתים את כוחות העשיה בשבת על מנת להבטיח, שבכל ששת ימי המעשה נשתמש בהם לקדושה, לבניין מקדש.

במסכת פסחים קו ע"א מלמדים חז"ל שימי ראשון, שני ושלישי בשבוע נחשבים ל"אחר השבת", ואילו ימי רביעי, חמישי ושישי נחשבים ל"לפני השבת". כלומר השבת איננה סוף השבוע או תחילו כי אם: מרכזו.

השבת היא מרכז השבוע ושאר הימים סובבים אותה, היא הגרעין שנותן כח ואור לששת ימי המעשה, היא הבריח התיכון של השבוע כולו.

כך ניתן להסביר את הנאמר בפיוט: "כל מקדש שביעי", בנוגע לשבת: "ככלה בין רעותיה משובצה". השבת משובצת בין רעותיה, ששת ימי המעשה – כמו הכלה , שהיא מרכז החתונה, והיא הנותנת את הערך להופעותיהן של חברותיה. מקושטות ככל שיהיו החברות, כל ההדר והפאר שלהן נובע רק משום הכלה הנמצאת ביניהן, היא מקור המשמעות לכול – כמו השבת ביחס לימי המעשה.

נאמר על אמותינו (בראשית רבה ס, טז) ש"היה נר דולק מימי שבת ועד לילי שבת" באוהליהן. אור השבת שזרח בבתיהן האיר בכל ששת ימי המעשה, נתן תוכן של קדושה לכל חייהן.

כאשר ששת ימי המעשה באים עם השבת, הם מלאים בתוכן ומשמעות. השבת מקדשת את החיים כולם ומרימה את ערכם, בהצביעה על מטרתם ומגמתם.

ב'נתיבות שלום' כרך ב' עמ' צח-צט מביא הרבי מסלונים רעיון הקושר את השבת ובית המקדש באופן עמוק:

"מאמר הכתוב (תהילים סה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. הזכיר בפסוק זה ג' מדרגות זו למעלה מזו שהם כנגד ג' מדורים שיש בביהמ"ק, ישכון חצריך כנגד חצרות בית אלוקינו העזרה ומקום המזבח החיצון, נשבעה בטוב ביתך הוא ביהמ"ק עצמו שבו היו המנורה השולחן והמזבח, קדוש היכלך קאי על קודש הקודשים שבו היו הארון והכרובים. וכמו כן יש בשבת קודש ג' מדרגות אילו. ליל שבת קודש בוא בבחינת ישכון חצריך, שאז היא הכניסה לשבת קודש... יום השבת הוא בבחינת נשבעה בטוב ביתך, אשר אז תתענג על ה'... בסעודתא תליתאה דשבת...שהיא בבחינת קדוש היכלך, כי קודש הקודשים של השבת הוא בעלות המנחה בשלוש סעודות עת רעוא דרעוין". החצר, הקודש וקודש הקודשים מוקבלים לליל שבת, בוקר שבת ועלות המנחה בשבת.

נסיים בברכת שבת שלום עם מילים מתוך זמירת שבת שכתב רבי אהרון הגדול מקרלין:

"הַשַּׁבָּת נוֹעַם הַנְּשָׁמוֹת

וְהַשְּׁבִיעִי עֹנֶג הָרוּחוֹת וְעֵדֶן הַנְּפָשׁוֹת

לְהִתְעַדֵּן בְּאַהֲבָתֶךָ וּבְיִרְאָתֶךָ

שַׁבָּת קֹדֶשׁ נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ

שַׁבָּת קוֹדֶשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן

יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ."