בצלאל
בפרשה שלנו הקב"ה מורה למשה מי האנשים שיש להפקיד בידיהם את מלאכת בנין המשכן - בצלאל ואהליאב. הקב"ה לא רק מינה את בצלאל אלא גם ברך אותו, ויש לשאול, למה צריך אדם מיוחד שה' מברך אותו בחכמה מיוחדת בשביל לעשות עבודה טכנית של בניית כלי המשכן?
הרב איתן קופמן י"ז אדר תש"פ
לאחר פרשות תרומה - תצוה שבהן הקב"ה הורה למשה מה צריך לעשות במשכן, בפרשה שלנו הקב"ה מורה למשה מי האנשים שיש להפקיד בידיהם את מלאכת בנין המשכן - בצלאל ואהליאב.
הקב"ה לא רק מינה את בצלאל אלא גם ברך אותו (ספר שמות פרק לא ב-ג): "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה"
ויש לשאול, למה צריך אדם מיוחד שה' מברך אותו בחכמה מיוחדת בשביל לעשות עבודה טכנית של בניית כלי המשכן?
בכוזרי, במאמר שני, החבר ממשיל את ענין המשכן וכליו, ליחס הגוף והנשמה.
הגוף הוא בעל אברים שונים וחלקים שונים, אולם כשהגוף עומד בצורה שלמה ומתוקנת – הוא כלי להופעת הנשמה. הגוף מטבע ברייתו – בנוי בצורה כזו, שהנשמה תופיע ותתגלה בתוך האברים השונים. כמובן, שהגילוי שבכל אבר הוא שונה מחברו – אך הכל בסוף אותה נשמה.
כך, המשכן מכיל הרבה מאד חלקים וכלים, אולם בסופו של דבר, הכל בנוי בשביל מטרה אחת – חלות הענין האלקי באומה הישראלית. כל כלי במשכן יש בו גילוי שונה מחברו, המנורה – לשפע של חכמה, השולחן לשפע חומרי, אך הכל בשרש ענין אחד – השראת השכינה, הענין האלקי החל בקהל.
מכיון שכך, ברור שכל כלי גדול או קטן במשכן, צריך להעשות בצורה מדויקת ומתאימה – לאותו התוכן האלהי שצריך להופיע בו ולהתגלות על ידו, לכן יצירת הכלים הללו אינה עשייה טכנית אלא מהותית, ולכן הקב"ה מורה למשה מי ראוי לעשות זאת, ובנוסף הוא ממלא אותו ברוח חכמה, מעין נבואה – שע"י הוא יודע כיצד כל כלי מתאים לתכלית האלהית שלו.
הגמרא בברכות (נה.) אומרת: "אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ". בבריאת העולם, כל דבר נברא לתכלית גילוי שם ה'. האותיות, המאמרים האלקיים, אלו התכנים הרוחניים, שמהצרופים שלהם נוצרת המציאות ונברא העולם, כך בבניית הכלים ע"י בצלאל – הוא יוצר כלים המותאמים להופעת רשמים אלקיים בהם. כך שבנית המשכן היא המשך ישיר לבריאת העולם.
מכיון שהנושא במשכן הוא השראת השכינה באומה, גם האנשים בעמ"י צריכים להיות כאלו – כלים המוכנים לחול הענין האלקי בהם. כמו שכתוב בתחילת תרומה – "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם".
עם סגולה – מסביר הכוזרי, הוא העם אשר במהות יצירתו הוא נברא כעם אשר מסוגל להופעת הענין האלקי בתוכו, כאומה, וממילא כפרטים. יתירה מזו, אם האומה לא ראויה להשראת שכינה – הרי שהמשכן או בהימ"ק מאבדים את משמעותם וקיומם.
רעיון זה, שהמשכן הוא ביטוי ושיקוף לליבם של ישראל, מובא בספר 'נפש החיים'. שם מובא, שהציווי לעשות משכן הוא בעצם ציווי לנו, שאנחנו נעשה את עצמנו כאותם כלי משכן, שכל ענייננו לגלות את שם ה'. לקחת את הכלים שלנו – האברים, הרצונות, המחשבות, הנטיות השונות, הכשרונות השונים, האמצעים הפיזים והרכוש, המשפחה שלנו – להפוך את כל זה לכלים להופעת הענין האלקי בהם.
(נפש החיים שער א - פרק ד) : "ויש לומר על דרך זה הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם..רוצה לומר אל תחשבו שתכלית כוונתי הוא עשיית המקדש החיצוני, אלא תדעו שכל תכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו, רק לרמז לכם ..שתהיו אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו, כולם קדושים ראוים ומוכנים להשרות שכינתי בתוככם ממש".
כיצד אדם עושה את עצמו כמשכן? כיצד אדם מקדש את עצמו? הבסיס להכל אלו המצוות.
המצוות = הם המעשים המכשירים אותנו להיות כלי להופעת רצון ה', להופעת הענין האלקי בתוך חיינו.
כמו שכותב ב'נפש החיים' (שם): "לזאת הרי כי ודאי עיקר ענין הקדש והמקדש ושריית שכינתו יתברך - הוא האדם, שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצות כולן ..אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' יתברך שמו".
וכשם שבבניית המשכן אנו ממשיכים את מגמת הבריאה, שכל עניינה להיות כלי לגילוי שם ה', כך בקיום המצוות אנו ממשיכים במגמה זו, כדברי הנפש החיים:
"וזה שאמרו רז"ל (כתובות ה' ע"א) גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ...כי כן באמת שהצדיקים על ידי מעשיהם הרצויים לפניו יתברך, הן הם מקדש ה' ממש.".
שבת שלום ומבורך!