וזה לך האות כי אנכי שלחתיך | שמות תשפ"ג

לעיתים, מוטלת עלינו שליחות, ואנו חוששים שאיננו ראויים, או איננו בשלים לבצעה. הקב"ה מלמד את משה לקבל כוחות לשליחותו מהעתיד. האות שמשה ראוי לשליחותו יגיע רק מאוחר יותר, כאשר עם ישראל מגיע להר סיני ומקבל תורה. הקב"ה, שרואה את הנצח בסקירה אחת, בוחר במשה

הרב רונן טמיר כ' טבת תשפ"ג

ספר שמות, הנקרא בפי חז"ל "ספר הגאולה", נפתח בתיאור התקופה הרחוקה ביותר ממצב גאולה. עם בני ישראל משועבד ונאנק תחת עול מצרים, חווה תכנית השמדה מסודרת ומתוכננת, וזועק אל ה' בתחינה לישועה. "ויהי בימים הרבים ההם, וימות מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה. וישמע אלוקים את נאקתם, ויזכור אלוקים את בריתו, את אברהם, את יצחק ואת יעקב. וירא אלוקים את בני ישראל, וידע אלוקים".  

בתוך הטירוף הזה, משה נמצא במדין, רועה את צאן יתרו,חותנו, ומגיע למדבר, אל הר האלוקים. שם במעמד הסנה, מצווה אותו הקב"ה לחזור למצרים, ולהנהיג את גאולת ישראל. לאחר שמשה מנסה להתנער מתפקידו זה, ואומר "מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?!", עונה הקב"ה: "כי אהיה עמך, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך- בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה".

מהו האות אליו מתכוון הקב"ה? בפשטות, מעמד הר סיני הוא האות. אך ביאור זה מעט תמוה, שהרי מעמד הר סיני היה, כמובן, לאחר יציאת מצרים, ומשה מקשה על עצם היותו ראוי ללכת בשליחות ה' לפרעה!

מבאר "אור החיים" הקדוש: "אכן, כוונת הכתוב הוא על זה הדרך, שבא להשיבו על ראשון ראשון. כנגד מה שאמרת 'מי אנכי כי אלך אל פרעה', דע, כי שם אהיה עמך, ומעתה- גדולתך גדולה מגדולתו, וכתרך גדול מכתרו... ואומרו 'וזה לך האות'- ומה הוא האות? כי אנכי שלחתיך', ואילו לא היית ראוי, לא הייתי שולחך. ואומרו 'בהוציאך...'- יכוון לומר, כי תעלה בידו המצווה עד תכליתה, ויוציא העם הוא, 'ויעבדון את האלוקים'."

למדנו מכאן יסוד חשוב. לעיתים, מוטלת עלינו שליחות, ואנו חוששים שאיננו ראויים, או איננו בשלים לבצעה. הקב"ה מלמד את משה לקבל כוחות לשליחותו מהעתיד. האות שמשה ראוי לשליחותו יגיע רק מאוחר יותר, כאשר עם ישראל מגיע להר סיני ומקבל תורה. הקב"ה, שרואה את הנצח בסקירה אחת, בוחר במשה לא רק בהקשר של הדיבור עם פרעה. בחירתו של משה נגזרת מהתהליך כולו, ששיאו במתן תורה. גם כאשר ישנם פחדים וחששות משלב מסויים- האור שבקצה, הוא הנותן כוחות ותעצומות נפש לדרך.

ממשיך "אור החיים" הקדוש: " עוד ירצה באומרו 'וזה לך האות' על זה הדרך- דבר זה, שאתה מקטין עצמך ואומר 'מי אנכי'- זה לך לאות, כי באמצעות קנייתך מידה זו, אנכי שלחתיך...כי אנכי גמרתי דבר זה, שיהיה שליחות זה על ידך, 'בהוציאך..על ההר הזה'- סיני, פירוש: ההר הנמוך שבהרים, ואחין אני בוחר בהרים הרמים כתבור וחרמון, הא למדת, כי אין אני חפץ אלא בנמוכים כמוך, העניו והשפל בעיניך, ובהר הנמוך הזה".

האות לכך שדווקא משה הוא הראוי לשליחות הגאולה, הוא העובדה כי יציאת מצרים מכוונת למעמד הר סיני, קבלת התורה על הר נמוך. הקשר אל האלוקים עובר דרך מידת הענוה, ולכן משה הוא המתאים ביותר להנהגה בעת כזו.

לסיכום, שני יסודות לשליחות משה לישראל:

• הכל מאת ה'. התהליך כולו מונהג ע"י הקב"ה, שבחר במשה ומעניק לו תעצומות נפש לכל אורך הדרך. נתינת המקום לרבש"ע בתהליך היא התנאי להיות שליח נאמן.
• מידת הענווה והנמיכות היא המאפשרת קבלת תורה, הן במנהיג והן במקום.

יהי רצון, שנזכה להיות ראויים לשליחות אותה מטיל עלינו הקב"ה, ומתוך כך נמלא את שליחותנו בשלמות ובשמחה, אמן.

שבת שלום ומבורך!