הקטורת

מדוע מזבח הקטורת מוזכר בנפרד משאר הכלים? מה ענינה של הקטורת? ואיך זה קשור לברכת הריח?

הרב שאול מלכה ט' אדר תשע"ט

בסוף פרשתנו כתוב: "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו" - הפסוק מדבר על מזבח הקטורת, עליו היו מקטירים פעמיים ביום, בוקר וערב, את הקטורת, ועם זה מסתיימת הפרשה. כל המפרשים – רמב"ן, ספורנו, אבן עזרא... עסוקים בדבר אחד – למה התורה משאירה את מזבח הקטורת לסוף פרשת תצוה, למה הוא לא מופיע ביחד עם מזבח הנחושת, ביחד עם המנורה, ביחד עם השולחן? כל הכלים כתובים בפרשת תרומה, ואילו מזבח הקטורת, מופיע בסוף פרשת תצוה.

 ישנה תשובה הלכתית, של החיד"א (בנחל קדומים) לגבי כל הכלים כולם, אם אין שולחן לא שמים לחם הפנים, אם אין מזבח הקטורת, מקטירים את הקטורת על מקום המזבח, ולכן הוא מביא ראיה מגמרא (זבחים נט) – מזבח שנעקר, מקטירים קטורת במקומו.

 כותב המשך חכמה – היות והמזבח הזה חריג לגבי שאר הכלים, שאם אין שולחן, לא שָׂמים לחם הפנים אם אין מזבח הנחושת, אין הקרבת קרבנות. אבל אם אין מזבח הקטורת מקטירים קטורת גם בלי מזבח, לכן היות והתורה רצתה להפריד בין מזבח הקטורת לשאר הכלים, לכן היא כתבה את תחילת הכלים, בפרשת תרומה, והיות ומזבח הקטורת הוא שונה, הוא מופיע בסוף פרשת תצוה. זאת התשובה שכותב המשך חכמה.

במדרש תנחומא כתוב: אמר הקדוש ברוך הוא מכל הקרבנות שאתם מקריבין אין חביב עלי כקטרת, תדע שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל. כיצד? החטאת היתה באה על החטא והאשם כן העולה באה על הרהור הלב השלמים אינן באין אלא לכפרה שהן באין על מצות עשה, אבל הקטרת אינה באה לא על החטא ולא על עון ולא על האשם אלא על השמחה הוי שמן וקטרת ישמח לב.

 אומר הרמב"ן – היות והקטורת היא הדבר החביב אצל הקב"ה, הקטורת יש לה סגולה שהיא עוצרת מגפה, הסמיך אותה הקב"ה לפסוקים שעוסקים בהשראת השכינה.

ממשיך הרמב"ן – היות ובפסוקים לפני מזבח הזהב כתוב בתורה "ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים וידעו כי אני ה' אלוקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים בשכני בתוכם..." איך מגיעה השראת השכינה? השראת השכינה באה דרך הקטורת. לכן הסמיך הקב"ה, את מזבח הקטורת לפסוקים של השראת השכינה, כי השראת השכינה באה דרך הקטורת.

 כותב הבני יששכר – והנה כל החושים הנזכרים אצל האדם הראשון, כולם נפגמו חוץ מחוש אחד .

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל – נפגם חוש הראיה
וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ – נפגם חוש המישוש
וַתֹּאכַל – חוש הטעם
אדם הראשון שמע בקול אשתו – נפגם חוש השמיעה.

החוש היחידי שלא נפגם הוא חוש הריח.  א"כ מדוע צריך לברך ברכת הריח?אלא, ברכה נועדה לברר הטוב מן הרע, שנתערבו בחטא אדם הראשון. כאשר אדם אוכל או שותה, הטוב המובחר והיפה הופך לדם וממשיך חיותו והרע נדחה החוצה. אבל חוש הריח אין לו בירור, משום שלא נפגם וגם אין בירור הגוף בהנאתו, על כן  הוא דבר שהנשמה נהנית בו הקיימת לעד, ולא הגוף הנפסד – היות ואין לזה פסולת כמו שיש לאוכל. אוכל אתה אוכל, יוצאת פסולת החוצה, אתה צריך להפריד את הטוב מן הרע, אז אתה צריך ברכה בשביל לתקן את החלק הזה, אבל ריח שכולו רוחני היה הווא אמינא שלא צריך ברכה חידשו חז"ל שגם ריח צריך ברכה.

נלמד מזה שאדם שרוצה להגיע לדרגת חיבור הכי גדולה בין קדושת העולם הזה לבין חומר העולם הזה זה על ידי דקדוק בהלכות ברכות. יה"ר שמתוך דקדוק בהלכות ברכות המורכבות נזכה להגיע לחיבור ודבקות בעבודת ה'.

שבת שלום ומבורך!