ועשו לי מקדש
בפרשתנו, פרשת תרומה, מתבשר עם ישראל על הקמת המשכן – בית של קבע ועדות להשראת השכינה בישראל. ידועה המחלוקת בחז"ל אודות העיתוי של הציווי לבניית המשכן. ננסה להתבונן מעט ביסוד המחלוקת.
הרב רונן טמיר ג' אדר תש"פ
בפרשתנו, פרשת תרומה, מתבשר עם ישראל על הקמת המשכן – בית של קבע ועדות להשראת השכינה בישראל. ידועה המחלוקת בחז"ל אודות העיתוי של הציווי לבניית המשכן בין רש"י לרמב"ן, מחלוקת שיסודה בויכוח בין מדרש רבה ותנחומא לבין הזוהר הקדוש. לפי המדרשים ורש"י, הציווי על המשכן היה לאחר חטא העגל, והובא בתורה לפני כן כיון שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ולפי הזוה"ק והרמב"ן – הציווי היה מיד לאחר מעמד הר סיני ולפני חטא העגל.
ננסה להתבונן מעט ביסוד המחלוקת, בדרכו של ה"שם משמואל".
"והנה כבר נלאו כל חכמי המחקר להבין, אף באדם, איך הנשמה שהיא רוחנית מתחברת ומדבקת בגוף הגשמי (וכל שכן במשכן). אך יש לומר, שגודל האהבה שהיתה בנדבה, וטובת העין שבה, זה היה כלי ואמצעי להיות שורה בו רוחניות, כי האהבה ההיא לא היתה אהבה טבעית אלא אהבה רוחנית, על כן היתה כלי להשראת הרוחניות".
האהבה – מחברת ומאחדת בין ניגודים. דורשי רשומות כבר דרשו ש"אהבה" בגימטריא - "אחד". מידת אהבת ה' שנתגלתה סביב תרומת המשכן, היוותה את הבסיס והיסוד להשראת השכינה.
ממשיך ה"שם משמואל": "אך מאין באה ונצמחה אהבה עזה ותשוקה נפלאה כזו בלב ישראל – בזה נחלקו. הזוה"ק סבר שמסיני באה להם, שנאמר 'ישקני מנשיקות פיהו', והיו דבקים באהבה עד כלות הנפש... על כן – אז הוכשרו ישראל לנדבה כזו, שהיתה בכל לבם ובכל נפשם ובכל מאודם, שיהיו כלי להשראת הרוחניות. ורבותינו ז"ל במדרשים סברו שאחר מעשה העגל היו ישראל בעיני עצמם כמתייאשים, ונשבר לבם כחרס הנשבר... ובעל תשובה נמשך בכוח גדול, ונפתחו להם י"ג מידות של רחמים – משם נצמחה אהבה רבה כנ"ל לנדבה, ועל כן – טרם שנעשה העגל ותשובתם הגדולה מעומקא דלבא, לא היה מקום לציווי על מלאכת המשכן".
מכאן אנו לומדים יסוד חשוב. אהבת ה', שבזכותה אנו מסוגלים לאחד ולחבר בין הרוחני לגשמי, בין ה' יתברך לעולם הגשמי שלנו, מושגת בשני אופנים: התגלות אלוקית המרוממת את ישראל לרצון וכיסופים לקרבת אלוקים, או לחילופין – ענוה גדולה המלווה בשברון לב והתבטלות, המביאה לרצון לכפר על הנפילה בהתקרבות לקודש. שני האופנים הללו מביאים לאהבה גדולה ולחיבור בין השכינה למציאות הגשמית.
גם כיום, בדורנו דור התחיה, יש בלבבות כמיהה גדולה להשבת השכינה לציון. החלק שלנו בהגשמת שאיפה זו הוא חלק מרכזי וחשוב – יצירת תנאים רוחניים לחיבור בין קודש לחול – ע"י חיבור עמוק יותר לתורה ולדבר ה' מתוך לימוד תורה ואהבת תורה, וע"י שברון לב וענוה הנובעים מהבנת מצבנו – ומתוך כך כיסופים וציפיית אמת לתיקון היסודי: "בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו", אמן.
שבת שלום ומבורך!