רצון וחשק לתפילה
שאלה:
איך מגבירים את הרצון והחשק לתפילה? אני יודעת שעובדים על זה, אבל במציאות כשאני פותחת בבוקר סידור, לא תמיד יש לי רצון וחשק להתפלל. אני לא מרגישה משיכה לזה, כוח שפורץ מתוכי, מעומקי הלב, אני לא מרגישה שאני מדברת עם אבא (לפעמים כן) וזה נורא מציק לי. כנ"ל בברכת המזון שלפעמים אני פשוט מרגישה שבירכתי ברכה לבטלה כי ממש לא כיוונתי. אני מקווה שהבהרתי את עצמי טוב.
תשובה:
שתי דרכים: א. דרך הראש- ללמוד באופן מרוכז ענייני תפילה, גם באופן כללי וגם ביאור מילים וכוונת מילות התפילה. ככל שאדם מבין בשכל יותר את מגמתו ואת הכוונה- הידיעה השכלית תחלחל גם לרגש והוא יחוש יותר מחובר. ב. דרך הרגליים- קשה מאוד לקום יום בהיר ולהחליט שמכוונים בתפילה, ולהצליח לעמוד בכך לאורך זמן. לכן- הפתרון המוצע הוא להתחיל בברכה אחת מתוך תפילת שמונה עשרה (לאו דווקא הברכה הראשונה. אלא זאת שהכי קלה) שבה אנו מתכוונים בכל הכוח, ובשאר הברכות איננו מתאמצים לכיוון בכלל. באותה הברכה צריך ללמוד את פירוש המילים היטב (פירוש פשוט ולא כוונות האר"י ז"ל) ולסמן באופן כזה שכשאגיע אליה בסידור- אזכור לכוון בכל כוחי. לאחר מספר שבועות הכוונה תופנם אצלי, ואז אפשר לעבור לברכה נוספת. כך- בתוך כשנה, האדם מורגל אינסטינקטיבית לכוון בכל תפילת שמונה עשרה. זוהי שיטה מוכחת, אך לא בלעדית- לבנות תפילה מתוך כוונה ולא רק מלמול מגוחך. באותו הקשר- ראוי להתמקד בתפילה בקטעים הבסיסיים והמרכזיים ובהם להשקיע מאמץ מרוכז- במקום לטבוע בים של פרטים יבשים וחסרי חיים. גם הכנה לקראת התפילה או ברכת המזון יכולה לעזור- לקבוע סדר לימוד אמונה לפני התפילה או אפילו נטילת מים אחרונים לפני ברכת המזון יוצרים אווירה מתאימה שמסייעת לריכוז ולכוונה.. בהצלחה.